אחת שאלתי…?!

הוא-

האם אפשר להירשם לקורס מתמטיקה? איך מגישים את שיעורי הבית? למי מודיעים שאני רוצה להצטרף למקהלה? איך אפשר להשלים את החומר הנלמד אם אנחנו נוסעים לחופשה משפחתית?

שאלות… שאלות. החלק הראשון של השנה, במיוחד עם תלמידי כיתה ז' החדשים בבית הספר, מתאפיין בעיקר בשאלות. כתלמיד מכון כרם, התרגלתי לפתוח עם שאלת מוקד, כך ששאלות הן נהדרות בעיניי. התלמידים בעלי מוטיבציה ללמוד את המערכת החדשה ורוצים להיכנס לעניינים.

בעצמי אני שואל:

כיצד אני מסדר את מקומות הישיבה בכיתה? באיזה אופן כדאי להתכתב עם ההורים? יש מחר איזשהו יריד בבית ספר? התלמידים שאלו אותי (ברור שכן..). איך אני מעדכן את התלמידים לגבי חלוקתם לקורסים השונים? איך להתמודד עם תלמיד שהציק לתלמיד אחר?

אז בסדר, אני בעמדת נשאל ושואל באופן שאינו משתנה לאורך החודש הראשון. שואל (שוב..) את עצמי מתי אני אשתלט על המידע הבסיסי שעליי לדעת כדי להיות מורה ומחנך טוב. מעבר לשאלות החינוכיות שעומדות בפתחה של השנה הראשונה, נכנסתי גם למקום עבודה חדש:

מי מחלק את הטושים בבית הספר? איך אני מצלם דפים? כיצד אני מפעיל את המקרן אצלי בכיתה? מי אחראי על הטיפול בתלמיד שמגיע לו שעות לימוד פרטניות?

וכמובן שבסופו של חודש ההוראה הראשון:

זה כל הסכום שאני מקבל בתלוש השכר??

אז התרגלתי לכך שאני נמצא כל הזמן בציפייה לתשובה לשאלה ועד שזו מגיעה, כבר עולה שאלה חדשה, מצד התלמידים או מצדי. יש משהו בשאלות שמשאיר אותי דרוך ומפוקס, מכיוון שהתלמידים מצפים ממני לתשובות וגם אני תלוי באחרים. אז שאלתי ובקשתי משנה זו- להיות נכון כל העת לשאול ולהישאל.

היא-

בי"ס אחר – שאלות אחרות.

התלמידים שואלים אם צריך להביא את הספר והמחברת לשיעור? באיזו שעה מתחיל השיעור? וחשוב יותר, באיזו שעה הוא נגמר? על שיעור חינוך – זה שיעור חינוך מיני? והטיול השנתי שמתקרב מעורר אינספור שאלות: מותר לעשות לילה לבן? באיזו שעה השכמה? האם כל ביה"ס ישן באותו מתחם? מישהו ישמור עלינו מהי"בניקים בלילה?

ומצד ההורים, מה מדיניות ביה"ס לגבי טלפונים סלולריים? איך מתמודדים עם לקויות הלמידה של הילדים? ועוד…

וכמובן שיש לא מעט שאלות שמעסיקות אותי: איך מתמודדים עם בעיות משמעת בבי"ס שהרוח שלו היא פתיחות והמטרה היא עידוד למידה מתוך סקרנות ולא מתוך פחד מציון נמוך? איך להצליח לעבוד כמה שיותר בבי"ס וכמה שפחות בבית, אחרי שעות הלימודים? וכמובן שאלות הישרדותיות כמו מתי אני מספיקה לאכול את הסנדוויץ' או ללכת לשירותים כשבדיוק בהפסקה של חמש הדקות בין השיעורים תלמידה ניגשה לדבר איתי? ושאלות גשמיות קצת פחות, כמו האם אני מצליחה להיות המורה שרציתי להיות? או לפחות זו שדמיינתי שאהיה? ומתי יגיע השלב שאני אוכל לענות על השאלה הזו בלי לבטל אותה בתשובה ש"זו רק ההתחלה…"?

וביחד-

הרגעים שנותנים קצת וודאות וביטחון ולא רק מעלים שאלות, אלא הרגעים ביחד, בבית, שבהם אנחנו משתפים זה את זו בחוויות ובהתלבטויות היום, מחליפים רעיונות, מתודות וגם שיעורי חינוך… אז חשבון הבנק שלנו לא היה מרוצה החודש, אבל לפחות אנחנו יחד במסע הזה, שהתחיל ב-2.9.

 

עתי עמירם ועינה פרמינגר- עמירם

אנחנו בוגרי מכון כרם בשנת הסטאז' שלנו בהוראה. עינה מחנכת כיתה ז בבית הספר "הניסויי" ועתי מחנך כיתה ז בבית הספר "ליד"ה". חולקים את החוויות הייחודיות בביתנו המשותף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.