"בעיני התכנית הזאת היא מתנה למערכת. זאת תכנית גמישה, גם מבחינת התוכן וגם מבחינת הרכב הקבוצות, שיכולה להיות מותאמת לתפיסות ופרקטיקות שונות ולאפשר לבנות את התכנים לפי הצורך של בית הספר", אומרת נעמי חזן, מנהלת בית הספר הניסויי 'ארגנטינה'. "אני מברכת על המהלך הזה שנותן המון כוח ואוטונומיה למורים".
מה התכנית דורשת ממך ומהצוות החינוכי של בית הספר?
נדרשת מכל הצוות פתיחות התחלתית. אנחנו עוד לפני שהתכנית הזו התחילה עבדנו על לאפשר לאנשים להוביל פרויקטים ובכלל, להפחית את ההירארכיה. זה מחייב שיח ושיתוף בין מורים ונכונות שלהם לחשיפה. זה מהלך שמאפשר למידה והתבוננות של המורים על הפרקטיקה שלהם תוך שיתוף ביניהם. כאן אנחנו לא סוגרים יותר דלתות. יש אצלנו מורים שמקליטים את השיעורים ומביאים את זה לקהילה. כמובן שלא חייבים שתהיה חשיפה כזו. מה שחשוב בעיני זו האוטונומיה שיש למורים. הרי אי אפשר לחזק את המערכת אם מקטינים את המורים.
למידה שיתופית, משחקים והרפתקאות ב'ארגנטינה'
"נכנסתי לתכנית של 'מורים מובילים' בשנה שעברה בהתלהבות. אהבתי את הרעיון של התכנית שנותן לשטח להוביל ולפתח כיוונים חדשים. התלהבתי מזה שמשנים את כיוון הזרימה, מקשיבים למורים ולא מנחיתים מלמעלה. אני נהנה מההזדמנות שיש לי לעצב פדגוגיות", אומר אמיר שפר, מחנך כיתה ד' בבית הספר וגם רכז מדעים וטיולים, " אני לומד איך זה להוביל קבוצת מורים. אחת התובנות שלי היא שאנשים מאד עמוסים ומחפשים משהו שרלוונטי להם וגם נותן סיפוק ושמחה. הנאה + רלוונטיות ליום יום זו למידה טובה".
מאז שהצטרף לפרויקט שפר כבר הספיק לפתח שתי תכניות: "בשנה שעברה אמרתי לצוות שלי 'בואו נשנה את הלבד של המורים. בואו נשתף פעולה, נמצא שיטות עבודה שיתופיות, נעשיר אחד את השני. כך יהיה לנו פחות עומס וחוויית הלבד שלנו קצת תתפוגג'. פיתחנו דרכים שונות לעבודה משותפת בעזרת קבוצת ווטסאפ או יומן שמזמין שיתוף. השנה בחרתי ליצור יחידת למידה שהיא הרפתקה. החומר שאנחנו רוצים ללמד הוא הרקע לסיפור שבו הילדים הם דמויות שצריכות לקבל החלטות. לדוגמא אני ומורה נוספת מלמדים על מערכת העיכול. הסיפור שלנו מבוסס על מאמר שקראנו על מדען שפיתח תאים חכמים שמוכנסים לגוף ויכולים לזהות תקלות ולתקן אותן. הילדים במשחק הם יצורים קטנים שלכל אחד יכולות אחרות ויש ביניהם שיתוף פעולה. בהרפתקה הזו הם פוגשים את מערכת העיכול, מוצאים בה תקלות ומתקנים אותן.
דוגמא אחרת היא ההרפתקה שבנתה המורה למתמטיקה שבה הילדים צריכים לחלץ נוסעים בטיטניק בעזרת חישובים מתמטיים כמו למשל כמה חליפות הצלה צריך. בסיפור של הקבוצה השלישית הילדים שרדו אפוקליפסה שעברה על העולם והמערכת האקולוגית נהרסה לגמרי. ההרפתקה הזו תתרחש בחצרות של בית הספר. הילדים יפגשו כל פעם חלק אחר של האסון ויצטרכו לחשוב איך לתקן – איך לבנות מבנים מחדש או איך לגדל מזון.
בכל סיפור העובדות צריכות להיות נכונות ואלו כמובן נושאים שתכננו ללמד בכל מקרה, אלא שבדרך הזו הילדים לומדים מתוך התלהבות. אני מתכוון בסוף התהליך לבנות שאלון הערכה כדי שנוכל לראות שהייתה למידה ואולי אפילו היא הייתה טובה יותר מאשר בלמידה רגילה.
נשמע שאתה עדיין מתלהב מהתכנית
אני מתלהב אבל חסר לי המימד של שיתוף מורים מחוץ לבית הספר ברעיונות. ציפיתי שהמערכת תפיץ את הרעיונות של המורים המובילים. זה נראה לי רעיון מדהים שמראה שמשרד החינוך סומך על המורים, יודע שהם יכולים לפתח תכניות טובות ותומך בהם. זו לדעתי יכולה להיות אמירה חסרת תקדים".