נאוה דקל

 

אחת המטרות החשובות של מחנכים צריכה להיות שלתלמידים תהיה ילדוּת מאושרת, וכאן הבנתי שיש לי כמנהל בית-הספר חלק לא מבוטל בזה", אומר עמיעד מלצר, בוגר מכון כרם ומנהל בית-הספר הנרייטה סאלד בירושלים זו השנה הרביעית. "אני מבין שזו תקופת הילדוּת שלהם ואין מועדי ב', ולכן אני לא משעבד את ההוה למען העתיד. אני יכול וצריך להשקיע בשניהם".

כרם זכור למלצר כ"מקום עם נשמה גדולה. הייתה בו הבנה שאנחנו מכשירים את עצמנו לתפקיד מאד משמעותי ויחד עם זאת כל החיים נצטרך להמשיך ללמוד. השיעורים בספרות וביהדות היו בעיני מרחיבי אופקים ופותחי לב. הם נתנו לי עומק שצייד אותי להמשך הדרך לא פחות משיעורי הפדגוגיה והפסיכולוגיה. אהבתי גם את הסגל ואת הסטודנטים שעם מקצת מהם אני בקשר עד היום".

את דרכו כמחנך מלצר התחיל בבית-הספר קשת, שבו הוא לימד מקצועות יהדות ואזרחות וגם כיהן כסגן המנהל. אבל האהבה הגדולה שלו היא לתפקיד המחנך: "זה אחד התפקידים המשמעותיים ביותר שאני יכול לעשות בחיי והיום, כמנהל, אני מתגעגע לתפקיד הזה מאד. בכלל, כמי שענייני החינוך מעסיקים אותו לעומק קשת היווה בית גידול מושלם. היו שם דמויות שלימדו אותי והיוו עבורי השראה".

מקום משמעותי נוסף היה עבורו מכון מנדל למנהיגות חינוכית. "אלו היו שנתיים שבהן יכולתי לעשות 'זום-אאוט' מהשטח ולהבין איך המערכת בנוייה. היה שם דגש על החשיבות שיש לקשר בין הרעיונות למעשים, על כך שצריך לראות שיש הלימה בין האידאולוגיות והתפיסות החינוכיות לבין המעשים. דני בר גיורא, מנהל המכון, אמר שצמצום פערים בחינוך זה לא רק צמצום של פערים חברתיים וכלכליים אלא גם צמצום הפער בין הדיבור למעשה. זה אומר להיות נאמן למלה ולבחון שמה שאני מאמין בו ורוצה הוא גם ישים.

מה היה פרוייקט הסיום שהתמקדת בו?

"הפרוייקט שלי היה התמודדות עם גזענות מתוך המסורת היהודית. התפיסה שעמדה מאחורי התכנית שלי הייתה שיש לא מעט ענייני זהות לא פתורים בחברה היהודית בארץ, וכשאין תשתית זהותית מבוססת האחר נתפס כאיום. הרי אחד הלקחים שאנחנו צריכים ללמוד מההיסטוריה שלנו הוא החשיבות שיש לשילוב המיעוטים בחברה שלנו. לשם כך דרושה הבנה שאנחנו הריבון במדינה ולא הצד המאויים. הפרוייקט שלי הציג רעיונות לפעילויות שניתן ליישם בבית-הספר כדי להפחית את הפחד וליצור שותפויות".

 אחרי שסיימת את מכון מנדל התחלת לנהל את סאלד, שהוא בית-ספר יסודי.

"נכון. לא תכננתי את זה והנטייה הטבעית שלי הייתה ללכת לתיכון, אבל אני מאד שמח שהגעתי לבית-ספר יסודי. אני חושב שזה קידם אותי כאיש חינוך, את ההבנה שלי את העולם של ילדים ואת השלב הזה בחינוך. נכנסתי לבית-ספר שיחגוג השנה שבעים שנה להקמתו – מקום עם היסטוריה ועם תפיסה חינוכית מעמיקה. בתחילת הדרך היה כאן מנהל מיתולוגי, עמנואל שריד, שהקים את 'חברת הילדים', מתוך הבנה שלתת תפקידים לתלמידים מקנה להם הרגשת משמעות ושייכות. זו דרך שאנחנו ממשיכים ליישם כאן.

בנוסף היו כאן שני אירועים שהשפיעו על התפיסה החינוכית שלי. האחד הוא רצח בוגר בית-הספר, רון קוקיא בטרמפיאדה ליד ערד. יש לנו מורות שהיו מחנכות שלו ואחת מהן, שהכירה אותו היטב, כתבה שהיא יודעת שהייתה לו כאן ילדוּת מאושרת. זו הייתה אמירה משמעותית בעיני. אירוע נוסף היה כנס מחזור של בוגרים שהגיעו לגיל 60 שהתקיים בשנה שעברה. כשנכנסתי לבקר אותם הם דיברו על התקופה המאושרת שהייתה להם בבית-הספר. האירועים האלו גרמו לי להבין שמעבר למטרות הערכיות והלימודיות שיש לנו אנחנו צריכים לדאוג שלילדים יהיה כאן טוב. זה לא אומר שיהיה להם כף ושלא יהיו תסכולים ודמעות, אבל שתהיה 'ילדוּת טובה דייה'. זה בראש שלי  ושל הצוות החינוכי כל הזמן. מה שחשוב הוא שיראו את הילדים, שהם ירגישו שייכות למקום ושהוא יהווה עבורם בית. חשוב שנסתכל על כל אחד ואחת מהתלמידים ונדע מה עובר עליהם, מה מצבם הרגשי והחברתי, איך הם מגיעים לבית-הספר ומה קורה אתם אחר הצהריים. הציווי העליון של המורה הוא 'דע את תלמידך' ואנחנו מאד מכוונים לזה. הגישה הזו מחייבת כמובן גם שותפות עם ההורים וקהילתיות שאנחנו דואגים שיתקיימו כאן. הרי ברור שהורים וצוות חינוכי שמצליחים לייצר שותפות אמיתית ואמיצה מקדמים את התלמידים בכל הפרמטרים.

היבט משמעותי נוסף שאנחנו עובדים עליו הוא טיפוח הסובלנות וראיית וקבלת האחר. זה היבט חשוב  שתקף למגוון השסעים שיש בחברה שלנו, כולל השסע הפוליטי שהתפתח כאן לאחרונה.  צריך להפסיק לחשוב שהאמת נמצאת בכיס שלי ולהבין שיש אנשים טובים גם בצד השני. חוסר היכולת שלנו להתגבר כעם על מחלוקות הוא בעיית יסוד שלנו. בקיץ האחרון היה במכון כרם מפגש מחנכים בעקבות מותו של סלומון טקה. אני אמרתי בשיחה שמה שחשוב הוא להטמיע בילדים את התפיסה שהאחר שווה לי בערכו. יש הרבה הזדמנויות חינוכיות שאפשר לעשות את זה ואנחנו מנסים, כשיש קונפליקט בין ילדים, ללמד אותם להיכנס לנעליו של האחר ולהבין אותו. זה לא פשוט אבל הרי זה חלק מהסיפור של צמצום פערים חברתיים וכלכליים שאנחנו כמחנכים משתדלים ליישם".