ספרי והיה באחרית הימים – מלחמה ושלום בחזון ישעיהו ובסיפורי הבריאה שיצא לאור לאחרונה, בהוצאת 'רסלינג', עוסק בנבואת אחרית הימים, (או נבואת הר הבית), המכילה בסך הכול ארבעה פסוקים, אבל זהו מועט המחזיק את המרובה. כך רואה הנביא ישעיהו בעיני רוחו את תמונת השלום העולמי:

א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם.  ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.  ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

נבואת השלום העולמי של ישעיהו בן אמוץ היא נבואה מופלאה ומרשימה באופן מיוחד. לא בכדי חקקו קטע מהנבואה על בניין האו"ם; ואצלנו, כל מי שעולה במדרגות הספרייה הלאומית לכיוון אולמות הקריאה ניצב מול "חלונות ארדון" שצייר הצייר המפורסם בהשראת נבואה זו. איך אפשר שלא להתפעל מנבואה זו שהגה הנביא הגאון בעיצומה של מלחמה סוערת בה כבש הצבא האשורי את רוב ממלכת יהודה, אך נעצר בשערי ירושלים? מניין שאב הנביא את הרעיון האדיר? מהם המקורות הספרותיים והרעיוניים שעמדו לנגד עיניו או פעמו בליבו עת יצר את היצירה המופלאה הזו?

הספר שלפנינו מנסה, בין היתר, להתחקות אחרי מקורות אלה. במחקר ובפרשנות הוצעו הצעות רבות לזיקה בין נבואת בן אמוץ לבין כתובי מקרא שונים, ואין כאן המקום להאריך בכך. אינני שולל זיקות אלה ולחלקם אף התייחסתי לאורך הספר. אך במחקר שלפנינו ניסיתי להצביע על הקשר בין נבואת אחרית הימים לסיפור מקראי אחר – למיטב ידיעתי לא הועלתה הצעה לראות בסיפור הבריאה הראשון את הבסיס לנבואת השלום של ישעיהו. סיפור הבריאה מתאר את ששת ימי הבריאה ומסיים בהצגת היום השביעי כשיא היצירה האלוהית. השבת היא סמל השלום.

המסקנה העיקרית  העולה  מעבודה זו היא, כי קיימת הקבלה בין היחידה הפותחת את ספר ישעיהו, (יש' א' 1 – ב' 4), לבין סיפור הבריאה הראשון בספר בראשית (א' 1 – ב' 4א). בעיקרו של דבר, חזון אחרית הימים (יש' ב' 1 – 4) הוא שיאה של היחידה הפותחת את ספר ישעיהו, כשם שתיאור היום השביעי (בר' ב' 1 – 3) הוא שיאה של היחידה הפותחת את ספר בראשית. נמצא, רעיון אחרית הימים הגלום בחזון ישעיהו משקף את רעיון השבת העולה מתוך סיפור הבריאה בספר בראשית. יתרה מזאת, חזון השלום העולמי מהווה גם ביטוי לרעיון עץ החיים המתואר בסיפור גן עדן (בר' ב' 4ב – ג' 24). כפי שהצעתי בספר, מוטיב "מלחמה ושלום" משותף הן לסיפורי הבריאה של בראשית והן לנבואות ישעיהו ובראשם חזון אחרית הימים.

מהלכו של הספר הוא: פתיחה בנקודת הגובה שלאחריה באה נפילה ולאחר מכן חתירה מתמדת אל אותה נקודת גובה. מהלך זה מוצג לאורך ספר ישעיה באמצעות כמה ציוני דרך. במסגרת זו אציין חלק מהם: הספר פותח בתיאור של מלחמה ובחזון של שלום עולמי מוחלט (א' 1 – ב' 4). בסוף החטיבה א' – ל"ט באה משאלתו של חזקיהו, מלך יהודה: "…כי יהיה שלום ואמת בימי" (ל"ט 8). משאלה זו נמשכת לתוך חטיבת הפרקים הבאה (מ' – ס"ו), ועולה בסוף פרק מ"ח: "אין שלום אמר ה' לרשעים", ונשנית בסוף פרק נ"ז: "…שלום שלום לרחוק ולקרוב… והרשעים כים נגרש… אין שלום אמר אלהי לרשעים". הספר מסיים בחזון של שלום: "והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני…" (ס"ו 23) – השבת מסמלת, כאמור, מצב של שלום. תקוותו של חזקיהו בסוף החלק הראשון: "… טוב דבר ה'כי יהיה שלום ואמת בימי" ניצבת כנגד האמירה: "הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ והיה באחרית הימים…" (ב' 1 – 2). ציפייתו של חזקיהו לשלום בימיו היא ציפייה הנמשכת לאורך ימים רבים, עד אחרית הימים.

 

ד"ר דוד כהן-צמח, חוקר מקרא ומרצה במכון כרם, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין.