"לכתוב חינוך" – ערב השקה ל"בלוג מלמדים ולומדים"

טל קפטור*

 

שאלת כוחן של המלים הכתובות בימינו ומשמעותן לעולם החינוך עמדה במרכז השיח בערב השקת "בלוג מלמדים ולומדים" של המרכז לפיתוח מקצועי של מורים במכון כרם. במרכז הערב, שכותרתו הייתה  "לכתוב חינוך", התקיים פאנל בהנחייתה של עורכת הבלוג, ד"ר נאוה דקל ובהשתתפותם של פרופ' יורם הרפז, אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי והסופרת ד"ר תמר ורטה-זהבי, שדנו במקומה של הכתיבה והקריאה בחינוך בן זמננו. מעניין היה לראות כי בערב שנועד לחגוג את השקתו של הבלוג האינטרנטי, חזרה ועלתה סוגיית מקומם של הכתיבה והספר או היעדרם, בחייהם של מחנכים וילדים.

שלושת אורחי הפאנל, אנשי ספר ורוח, היו שותפים לדעה כי לא ניתן לערער על תפקידו המרכזי של הספר ועל ערכה של הקריאה בתרבות, בחברה ובחיי ילדים ובני נוער בפרט. יחד עם זאת, הכתיבה של כל  אחד ואחת מהדוברים שונה ויש לה משום כך השפעה אחרת על הנסיבות הייחודיות אשר דרכן נוצר הקשר בין הספר לקוראיו.

תמר ורטה-זהבי סיפרה כי כבר כנערה היא גילתה את כוחם של הספרים לשנות את העולם. המפגש הראשון שלה עם הספר אוהל הדוד תום, אותו הקריא לה אביה כשהייתה ילדה, הבהיר לה את היכולות החברתיות והמהפכניות הגלומות בספרות האקטיביסטית. כתיבה עבורה, במיוחד לילדים ובני נוער, מהווה אקט פוליטי-אקטיביסטי  ושליחות. כך למשל ספרה מולו וצגאי, (הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2014), שמבוסס במידה רבה על סיפוריהם של פליטים איתם היא נפגשה, נועד להוביל את קוראי הספר הצעירים לתוך מסעם של הגיבורים – מסע שנועד לקרב בין עולמם שלהם לזה של מבקשי המקלט בני גילם.

גם ספרה של מלכה פיוטרקובסקי, מהלכת בדרכה/ אתגרי החיים במבט הלכתי-ערכי (הוצאת ידיעות אחרונות, 2014), הוא ספר בעל חשיבות חברתית ופוליטית מתוקף עיסוקו בנושאים השנויים במחלוקת בקרב ציבורים שונים בישראל. פיוטרוקובסקי מתמקדת במציאות חייהם של נשים וגברים המחפשים מענה הלכתי לשאלות שעומדות בפניהם. תשובתה לשאלה על מקומם של ספרים בחייהם של ילדים ומבוגרים כיום, הייתה חד משמעית – כתיבה אותנטית, אשר מרגיזה ומרעידה את לבבותיהם של קוראיה, לא תעלם דווקא מכיוון שלכתיבה מסוג זה יש הכח לעורר שיח ציבורי אמיתי.

בשונה מדוברות הפאנל, יורם הרפז דווקא הצר על העלמותו ההולכת וגדלה של הספר והמילה המודפסת מחייהם של בני נוער ומבוגרים. הרפז, אשר ספריו מתמקדים בתיאוריה ובמעשה החינוכי, הקדיש את דבריו בערב לעיסוק ביכולתם ההולכת וקטנה של ילדים ובני נוער להתרכז בקריאה שוטפת ובהשלכות ההרסניות שיש לתופעה זו על יכולתם לפתח יכולות אינטלקטואליות ומיומנויות למידה. עד כדי כך רואה הרפז בתהליך "איבוד הקריאה" גורם מזיק בחייהם של ילדים, שכשנשאל אם הוא "נגד הבלוג" אשר את השקתו בא לחגוג, השיב בהומור "יכול להיות", וזאת כדי להדגיש את ההשפעה השלילית שיש לדעתו לקריאה האינטרנטית על פיתוח ההעמקה בטקסט הכתוב.

סוגיית הכתיבה המקצועית בנושא החינוך חזרה ועלתה לאורך הערב, הן בשאלות שהופנו לשלושת חברי הפאנל וביתר שאת בדיון שנוצר בין תלמידי ואורחי מכון כרם לדוברים בסיומו של הערב. בהמשך לדבריו בנושא "איבוד הקריאה" בקרב ילדים, הציג הרפז תמונת מציאות עגומה לדעתו, שבה מורים כיום, בדומה לתלמידיהם, חסרים יכולות קריאה והתעמקות במילה הכתובה. מסיבה זו, כך טען, הולכת ופוחתת המעורבות של מורים בייצור וצריכה של כתיבה מקצועית בנושא החינוך וההוראה. טענתו של הרפז אותגרה הן על-ידי פיוטרוקובסקי וורטה-זהבי והן על-ידי הסטודנטים והאורחים האחרים אשר שיתפו בחוויותיהם מהשדה החינוכי ובתחושותיהם לגבי יכולתם של מורות ומורים במסגרות שונות להתעמק בידע מקצועי ובקריאה.

 

 

*טל קפטור היא סטודנטית במכון כרם.

2019-03-31T10:55:40+00:0031/03/2019|

About the Author:

ד"ר נאוה דקל מלמדת ב'מכון כרם'.

השאירו תגובה