דוד מהרט על מורות ומורים יוצאי אתיופיה

"אסור שיהיה מצב שתלמידים יוצאי אתיופיה יתחילו את הלימודים בגן ויסיימו את התיכון מבלי שהם פגשו מורים יוצאי העדה, כפי שגם תלמידים ישראלים אחרים צריכים לפגוש אותם", טוען דוד מהרט, איש חינוך שניהל בעבר את מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך  וכיום מרצה על המורשת והתרבות של יוצאי אתיופיה והמפגש שלהם עם החברה הישראלית. מהרט מכיר את החברה האתיופית והישראלית היטב – הוא עלה לארץ מאתיופיה בגיל 18 מבלי שלמד במערכת החינוך בה, השלים כאן 11 שנות לימוד בתכנית הבוגרים באוניברסיטת בן גוריון בנגב ותעודת בגרות במכינה, למד הנדסאות ואחרי הצבא עשה תואר ראשון ושני בחינוך. לאחרונה מהרט היה מעורב בכתיבת נייר עמדה על שילוב מורות ומורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך –יוזמה של צוות חשיבה משותף של מכון כרם ומכללת אורנים.

דוד מהרט. צילום: דובי פיינר

 

בעצם למה חשוב שיהיו מורות ומורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך?

"אני חושב שיש לזה ערך רב הן לבני הקהילה והן לחברה הישראלית. עליית בני הקהילה שלנו לארץ עוררה והציבה אתגרים לא קטנים בפני החברה הישראלית. הבסיס לאתגר הזה הוא צבע העור הכהה שלנו. המפגש הזה יכול להוות תרומה משמעותית לבנייה של החברה הישראלית וליכולתה לקבל אנשים שונים ממנה. אבל אם ההזדמנות הזו לא תטופל באופן נכון זו עלולה להיות נקודת משבר לחברה, כי במקום שיש סיכוי יש גם סיכון. להשתלבות מוצלחת של מורות ומורים בני הקהילה במערכת החינוך הישראלית יש השפעה חשובה. הרי בתי הספר הם המקום שמעצב עמדות וגישות של נערות ונערים שיהפכו להיות מבוגרים.

אין כיום מספיק מורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. על פי מסמכים רשמיים יש כ-300 מורות ומורים יוצאי הקהילה שזה בסביבות 0.3% מכלל המורים בארץ. האחוז שצריך להיות כדי שיהיה ייצוג הולם לבני העדה הוא 1.7%, כלומר כ-3000 מורים. בנוסף למספר הנמוך, רבים מהמורים שהשתלבו בבתי הספר לא מקבלים תפקידים מרכזיים, לא עובדים כמחנכים וגם לא ממש מלמדים בכיתות".

למה זה קורה?

"זו שאלה גדולה. אני יכול רק להעלות כמה השערות כי זה לא נושא שנחקר. יש חשש בקרב מנהלים מתגובות של הורים על שילוב מורות ומורים יוצאי אתיופיה בכיתות של ילדיהם. יכול להיות שגם המנהלים עצמם לא כל כך סומכים עליהם שהם יכולים לנהל כיתה, ואולי גם מקצת מהמורות והמורים בני העדה מרגישים יותר נוח להתחיל בקטן. סיבה נוספת היא שיש לא מעט שעות עולים לתלמידים יוצאי אתיופיה ונוח לתת אותן למורים מהקהילה, מה שמאיר אותם מחוץ לכיתה".

כשאתה מדבר עם מורות ומורים בני הקהילה מה אתה שומע על החוויות שלהם בבתי הספר?

בחלק מהמקרים אני משער שיש קושי הנובע משוני תרבותי –  בתרבות האתיופית יש הרבה כבוד למבוגרים ולבעלי סמכות כמו מורים, ויש הרבה משמעת. לכן למורים שבאו מאתיופיה כמורים וגם לחלק מהמורים שלמדו שם יש קושי עם ההתנהגות של התלמידים במערכת החינוך בישראלית.  מורים שכבר גדלו במערכת החינוך הישראלית מכירים את המציאות והדבר הזה לא אמור להוות עבורם בעיה, אך כאמור עבור מי שגדל כמוני באווירה הסמכותית של אתיופיה זה לא פשוט לעמוד מול כיתה בישראל. אבל יש קשיים שנובעים מהסטריאוטיפים ביחס לקהילה האתיופית; שמעתי על מורים שבהתחלה חשבו שהם אב הבית, מגשר או הורה. שמעתי על הורים שפקפקו בידע וביכולת שלהם ללמד והם היו צריכים לעבוד קשה כדי למגר את המחשבות האלה ולהוכיח שיש להם הידע והכלים כדי ללמד. הגישות האלה מתחברות לדעות הקדומות שיש בחברה הישראלית כלפי בני הקהילה".

איך אפשר לשנות את המציאות הזו?

"ברמה הכללית האנשים המובילים במדינת ישראל צריכים לראות במפגש הזדמנות לשפר את החברה הישראלית. אנחנו סוג של מראה לחברה. כשאת מסתכלת במראה ורואה משהו שלא מוצא חן בעינייך את יכולה או לנסות לשנות או לשבור את המראה כדי לא לראות. אני חושב שצריך להכיר בכך שמשהו לא טוב משתקף במראה ולהחליט לתקן אותו. זה אומר חינוך לרב תרבותיות ולקבלת האחר. בטווח הארוך צריך לחנך את הדור הצעיר לנטרל את הדעות והעמדות שלהם וללמוד שכל בני האדם שווים, כולם נבראו בצלם אלוקים ואין להסתכל על אדם כמייצג את הקולקטיב שלו.

בהקשר של מורים יוצאי אתיופיה אני חושב שצריך לדאוג לכך שיוכשרו כמה שיותר  להוראה וישתלבו במערכת החינוך. צריך ליצור מצב שטובי בניה ובנותיה של הקהילה יבחרו ללכת לתחום ההוראה ויראו בזה שליחות. תכניות ההכשרה שמציעות סיוע לעולים היו עד עכשיו הומוגניות ונועדו רק ליוצאי אתיופיה. זה הרתיע צעירים בעלי יכולת.

גם תפיסת העולם של מנהלי בתי הספר חייבת להשתנות. מי שקולטים היום מורים יוצאי הקהילה חושבים שהם עושים להם טובה. מנהלים צריכים להבין שאם הם קולטים מורים יוצאי אתיופיה הם עושים את בית הספר טוב יותר ואת התלמידים שלהם טובים יותר, הם מגוונים את חדר המורים ומוסיפים לתרבות הבית ספרית. שינוי דפוסי החשיבה הסטריאוטיפיים הם הזדמנות לחברה הישראלית.

צריך להבין שגזענות היא סוג של טראומה. תלמידים בני הקהילה שומעים על גזענות בבית ספר מסוים או על בית ספר שסרב לקבל תלמיד מהעדה ואז הם חושבים שגם אצלם בבית הספר יש גזענות. עבדתי הרבה שנים במערכת החינוך ומורים היו אומרים לי שתלמידים יוצאי אתיופיה מאשימים אותם בגזענות למרות שהם מתייחסים אליהם בדיוק כמו לשאר התלמידים. הם פשוט לא הבינו שכשילד שומע על תופעות של גזענות כלפי בני הקהילה שלו הוא חושב שכולם כאלה. בשאלוני מיצ"ב יוצאי הקהילה מדווחים פעמים רבות על תחושות של גזענות ואפליה בבית הספר. אם בבית ספר יהיו מורים יוצאי העדה התחושות האלו לא יתקיימו. ממחקרים למדנו שנוכחות של מורות ומורים יוצאי אתיופיה עושה טוב לתלמידים יוצאי הקהילה – היא משפרת את ההישגים הלימודיים שלהם ותורמת לתחושת השייכות של התלמידים ושל ההורים שלהם. בנוסף הנוכחות הזו משפיעה  על כלל האקלים הבית ספרי".

האם בנייר העמדה שהיית שותף בכתיבתו העליתם הצעות שיכולות לשנות את המצב שאתה מתאר?   

"קודם כל אנחנו מבקשים להפסיק את התכניות הייחודיות רק לבני הקהילה ואת מתן הפרס למנהלים על העסקת מורים יוצאי אתיופיה. ההשקעה של משרד החינוך צריכה להיות בהקניית כלים לסטודנטים ולעובדי ההוראה שיעזרו להם ויעודדו צעירים וצעירות ללכת לתכניות להכשרת מורים. אפשר לתת סיוע לסטודנטים שזקוקים לו אבל לא להפריד את יוצאי אתיופיה בתכניות מיוחדות. אנחנו מציעים לעודד ולתת משאבים לבתי ספר שיאמצו תפיסת עולם רב תרבותית וישלבו מורות ומורים המייצגים קהילות מגוונות. בתי ספר כאלו יאמצו את הגישה ששילוב מורים יוצאי אתיופיה תורם להם ומקדם הן את התלמידים והן את המורים וההורים. אם ההצעות האלו ייושמו על יד משרד החינוך, זו תהיה התחלה של השינוי שדרוש כל כך לחברה הישראלית".

 

2018-06-21T10:23:28+00:00 19/06/2018|

About the Author:

ד"ר נאוה דקל מלמדת ב'מכון כרם'.

השאר תגובה