בשנת 2000 קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם – הגוף הפועל לעידוד פתרון סכסוכים אלימים בעולם – החלטה היסטורית: החלטה 1325 הקובעת שעל מדינות החברות באו"ם לפעול לשיתוף שוויוני של נשים בכל מוקדי קבלת החלטות, להגנה על נשים מפני אלימות ולשילוב נשים ממגוון הקבוצות לפורומים הפועלים למניעת אלימות וקידום שלום.

זו הייתה הפעם הראשונה שמועצת הביטחון של האו"ם התייחסה בהחלטותיה לנשים. בבסיס ההחלטה ניצבת ההכרה שנשים הן הנפגעות העיקריות מסכסוכים אלימים: אם באלימות שמופעלת ספציפית כלפי נשים ככלי לחימה, אם בעלייה באלימות במשפחה ועלייה באלימות המינית בתקופה של סכסוכים אלימים, ואם בפגיעה התעסוקתית והכלכלית בנשים, אשר נמנות על האוכלוסייה הענייה יותר בכל חברה, ולכן בשעה של פגיעה במשק הכללי נשים נפגעות יותר מגברים מההשלכות הכלכליות של מצב הלחימה.

החלטה 1325 הושתתה על הכרה משמעותית נוספת בעובדה שנשים כמעט לא מעורבות בתהליכי קבלת החלטות הקשורים לשלום ולביטחון. לשם המחשה, נשים היוו רק 4% מהמשתתפים במו"מ בכל תהליכי השלום שהתקיימו בין השנים 1992 -2011 .

לצד חוסר האיזון המשווע הזה בין היות הנשים הגורם המושפע ביותר מסכסוכים אלימים לבין היותן חסרות כמעט כל השפעה על ניהולן – החלטה 1325 התבססה גם על מחקרים שהראו כי כאשר נשים בכל זאת ישבו סביב שולחן הדיונים הייתה להן תרומה ייחודית ומשמעותית להשגת הסכם שלום. השתתפות נשים במו"מ הובילה פעמים רבות להתגברות על המכשולים הרבים הניצבים בדרך להשגת ההסכם, וחשוב מכך – על יציבותם של ההסכמים הללו לאורך זמן. לפי מחקר של האו"ם שבחן 181 הסכמי שלום שנחתמו בין 1989 – 2011, להסכמי שלום שנשים מעורבות בהן יש 35% סיכוי גבוה יותר להחזיק מעמד למעלה מ 15 שנים.

ישראל עשתה צעד גדול בדרך ליישום החלטה 1325, כשחוקקה ב- 2005 תיקון לחוק שווי זכויות האישה, שקבע כי בכל ועדה ציבורית שהממשלה מקימה, קיימת חובה לדאוג לייצוג הולם של נשים, ממגוון קבוצות האוכלוסייה, גם בנושאי שלום ובטחון. תיקון החוק נחשב להיסטורי ומשמעותי, גם משום שהייתה בו הכרה ייחודית בחשיבות הנציגות המגוונת של נשים להשגת ההחלטות הטובות ביותר לכלל החברה.

אולם, יישום החוק היה חלקי בלבד, ורק לאחר שבע עתירות שהגישה עמותת "איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי" בעניין, חלה עלייה במספר הנשים בהרכבי הוועדות הציבוריות. הצעד הבא היה יצירת תכנית פעולה כוללת ליישום עקרונות החלטה 1325 בישראל, שגובשה על ידי החברה האזרחית והוגשה לממשלה, אך טרם יושמה. לצפייה בסרטון על התהליך בישראל ליצירת תכנית הפעולה הכוללת לחצו על הקישור הזה.

מה לכל זה ולחינוך?

אחד האתגרים הניצבים בפני יישום עקרונות החלטה 1325, אלה החסמים העומדים בפני נשים להגיע לייצוג ולהשפעה בשיח המדיני ביטחוני. כדי לשנות את השיח הזה, שבדרך כלל, הקולות היחידים ששומעים בו הם קולות של גברים, יש להטמיע את הרעיון של "לגיטימציה" של נשים להשמיע את קולן ולהשפיע בנושא שלום ובטחון. להשגת מטרה זו יש לבסס את ההיכרות של אנשי ונשות חינוך עם העקרונות של החלטה 1325 המבוססים על עוגנים משפטיים ועל מחקרים, שבדרך כלל לא מקבלים חשיפה בתקשורת. מורים ומורות שילמדו את התלמידים והתלמידות שלהם/ן על קיומה של החלטת האו"ם והחקיקה בישראל יהיו שותפים לסלילת הדרך של שיפור הייצוג השוויוני של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה במוקדי קבלת החלטות בנושאים מדיניים.

אחת המטרות המרכזיות של ההחלטה, כאמור, היא השגת פתרון סכסוכים. בדרך להשיג את המטרה הזו לאנשי ונשות חינוך יש אפשרויות רבות לפעולה לקידום העקרונות של ההחלטה. כך למשל, אנשי ונשות הוראה יכולים לעודד ילדות ונערות להשתתף בוועדות ודיונים בנושאים פוליטיים וביטחוניים, ואף לחזק את החוזקות של ילדות ונערות בפתרון סכסוכים. לצורך כך, ניתן להביא דוגמאות מעוררות השראה מהעולם וממחקרים מאירי עיניים.

משימה נוספת של אנשי ונשות חינוך היא להסביר ולהמחיש לילדים ולילדות את החשיבות של ייצוג מגוון בקבלת החלטות שמשפיעות על כלל החברה: כיצד מחליטים מי יישב ומי ייעדר משולחנות של מקבלי החלטות ומדיוני ועדות חשובות בשלל נושאים – בריאות, ביטחון פנים, ורווחה, ומה התועלת משילוב מגוון רחב של נקודות מבט במוקדים בעלי השפעה.

והאתגר הגדול והחשוב אולי מכולם הוא להבהיר למורים, מורות ותלמידים ותלמידות, שהמטרה של הייצוג השוויוני והמגוון של נשים, אינו בגדר "ענייני נשים" ואינו מיועד לשיפור זכויות הנשים בחברה, אלא לשיפור החברה כולה  – לנשים וגברים כאחד, וכמובן – למען הילדות והילדים.

 

 

*הכותבת היא עורכת דין בעמותת איתך-מעכי משפטניות למען צדק חברתי, המקדמת את החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם בישראל.