נאוה דקל

 

"מכון כרם עיצב אותי כמורה והראה לי את מקומו המרכזי של החינוך במרחב הישראלי. הייתה שם גאוות יחידה ותחושת שייכות, וגם היום, שלושים וחמש שנים אחרי שסיימתי, זו עדיין התחושה שמלווה אותי". ד"ר חנה פנחסי, בוגרת מכון כרם, היא כיום מנהלת הכשרת המורים של 'תכנית בארי' במכון שלום הרטמן.  את המורים שהיו לה פנחסי מכנה "נפילים", כאלו ש"היה ברור שמביטים בהם וחושבים ש'ככה צריך להיות'. היה שם דגש על המרכזיות של מדעי הרוח למשמעות החיים ולבחירות הערכיות שלנו. אני נשואה שלושים שנה לגילי שלמד בכרם ביחד אתי; אני באה מבית דתי וגילי מבית חילוני – בימים ההם זה היה יוצא דופן, ואני חושבת שהלימודים במכון היו המצע המאפשר של השיתוף הזה".

כשפנחסי סיימה את הלימודים לתעודת הוראה היא לימדה ספרות והיסטוריה בתיכון המסורתי בירושלים, שהיה בו גרעין של מורים בוגרי כרם. "מעניין שבזמנו בלימודים לתעודת הוראה הקדישו מעט מאד זמן לפדגוגיה ולדרכי הוראה. בכלל דברים השתנו; התלמידים אז היו אחרים ואין לי שום ספק שהיום, במאה ה-21, להיות מורה לא דומה למורים שהיינו באותן השנים".

כיום את חוקרת שאלות של מגדר ויהדות. הדוקטורט שכתבת במסגרת התכנית למגדר באוניברסיטת בר-אילן מציע פרשנות פמיניסטית למדרש איכה רבה ואת מפרסמת מאמרים בנושאים אלו.[1]

"העניין המגדרי וההסתכלות על מדעי הרוח ועל היהדות מנקודת מבט פמיניסטית נולדו אצלי מאוחר יותר. כשלמדתי, הצמיחו אותנו להיות אנשי רוח ולא אנשים פוליטיים – במובן של מחויבות, אקטיביזם וערכיות. כיום אני מבינה שהעונג האינטלקטואלי לא אמור להשאיר אותי נינוחה, אלא באי נוחות שתגרום לי לפעולה. מה שהשתנה לדעתי במהלך השנים האלה הוא המעבר ממודרניזם לפוסטמודרניזם. בתיכון לימדתי ספרות באופן מאד הרמוני שמתמקד ביופי של היצירה, בשלמות, בתקווה ובהרמוניה שהעולם המודרני הציע. הפוסטמודרניות קצת שברה את זה והשינוי משפיע על הקריאה ועל הפרשנות של טקסטים ועל השיח הפוליטי.

ביחס לשאלות של דת ומגדר הרי האישי הוא הפוליטי. השאלות שהיו לי בנוגע ליהדות כשהייתי בשנות העשרים שלי – בבית שבנינו גילי ואני וגם במרחב החינוכי ובמרחב הישראלי רלבנטיות גם כיום. אלו שאלות שעלו גם בתיכון המסורתי שבו לימדתי, שהיה מרחב של מסורתיות. זה היה גרעין של התנועה הקונסרבטיבית שהגיעו אליו מורים ישראלים, חילונים ודתיים. דיברנו שם בינינו על הכל, שיח שהיתרגם בינתיים לתנועת התחדשות יהודית. אני הושפעתי גם מהלימודים בבית מדרש אלול, שלגרעין הראשון שלו הצטרפתי כשסיימתי את הלימודים בכרם.

כאמור הפמיניזם התגבש אצלי מאוחר יותר והוא קשור לכך שחידדתי את ההיבטים הפוליטיים בחיים. הרי הפמיניזם הוא הווייה פוליטית שמסתכלת גם על הבית וגם על המרחב הקהילתי, הדתי והתרבותי באופן ביקורתי. בסופו של דבר הקדשתי הרבה שנים להסתכלות על מדעי הרוח ועל היהדות מנקודת מבט פמיניסטית".

החיבור בין יהדות, מגדר וחינוך בא לידי ביטוי בהכשרת המורים של 'תכנית בארי' שאת מנהלת?

"כמובן. 'תכנית בארי'  מבקשת להעמיק את הוראת היהדות בבתי הספר הממלכתיים באופן פלורליסטי. אנחנו שואפים להעצים את המורים והמורות שלנו כך שהם יהיו בעלי הבית על ארון הספרים היהודי. במוקד של התכנית עומד האמון שיש לנו במערכת החינוך, ולכן בניגוד לנטייה להביא מומחים מבחוץ, אנחנו רוצים שהמורים יהיו אלו שיוכלו לנהל שיחה משמעותית עם התלמידים סביב הנושאים שקשורים ליהדות. בעיני זה המשך טבעי ללימודים בכרם. המורים שמשתלמים בתכנית מקבלים  הכשרה ללמד תרבות יהודית; זה אומר אוריינות במקורות, התנעה של מסע אישי ביחס לזהות היהודית וגם למידה של כלים פדגוגיים משמעותיים. 'תכנית בארי' היא הצלחה גדולה – עכשיו, אחרי עשר שנים שהתכנית קיימת, למשרד החינוך יש תכנית לימודים ותקציב. בימים אלה התכנית מחפשת את הדבר הבא שקשור במידה רבה לשאלות של העמקת ההזדהות עם ערכים דמוקרטיים. אנחנו בתחילתו של פרויקט גדול ששמו הזמני הוא 'דורשים דמוקרטיה' – דורשים גם במובן של מדרש וגם של תביעה, כך שגם 'בארי' הופכת להיות יותר פוליטית במובן הרחב והטוב של המלה.

יחד עם זאת יש כמובן השאלות המהותיות לגבי חינוך במאה ה- 21. בעניין הזה יש לנו תובנה אחת ברורה – גם אם אנחנו לא יודעים איך יראה בית-הספר בעתיד ברור לנו שצריך להיות בו ויהיה בו עיסוק בשאלות של זהות. בעניין הזה יש לנו תפקיד, ביחד עם מכון כרם, לוודא שהעיסוק והעניין בזהות לא ישתנו.

יש לנו תפקיד מרכזי גם בשאלות של מגדר וחינוך. הרי במערכת החינוך, במיוחד בגנים ובכיתות הנמוכות, יש רוב מכריע לנשים וכשנערה עומדת מול המורה שלה ואומרת לה 'את הרי בסך הכל מורה' זה החוט האחד שממנו הכל מתחיל. אבי התחיל את הקריירה שלו כמורה בירושלים כשהיה כאן רוב גברי ומעמד אחר למורים. המשמעות של תהליך פמיניזציה של מקצוע היא שהיוקרה והשכר יורדים. השאלה היא איך אנחנו כמורות, חותרות תחת הנתון הזה. כמובן שאנחנו מדברים על הנושא הזה גם כאן בתכנית שלנו. אני לא פסימית בהקשר הזה, אני מאמינה ששיחה נכונה של מורה עם התלמידים על מגדר יכולה להשפיע ולשנות".

 

 

[1] לדוגמא – https://www.israelhayom.co.il/opinion/24052

https://blog.hartman.org.il/post/came-toward-the-sabbath

תגובה אחת

  1. חנה, קראתי בעניין ובגאווה כבוגרת כרם.
    ממליצה על תכנית שגובשה בתיכון רנה קסין, בראשיתה בשיתוף עם רני יגר ממכון הרטמן ובהובלתה של ארנה מילוא ז"ל, בנושא "אזרחות זהות ושייכות".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.