"השינוי המתבקש יתרחש רק אם מנהלים ומורים יובילו אותו. ב'איפכא' אנחנו אומרים למנהלים ולמורים שהתפקיד שלהם משתנה לגמרי ומעבירים אותם השתלמות והכשרה של פדגוגיה חדשנית המבוססת על מיומנויות". אייל אנקרי מנהל 'איפכא' מספר על המרחב לחדשנות חינוכית בפסגת זאב.
נאוה דקל
"'חדשנות' היא מלה שמרבים להשתמש בה בשיח החינוכי בישראל", נכתב באתר איפכא, המרכז לחדשנות חינוכית בפסגת זאב, "מבחינתנו 'חדשנות' פירושה איך הופכים הלימודים למעניינים יותר, מותאמים לעולם שלנו, מאתגרים יותר, ולא פחות חשוב מכך – מהנים!".
איך הם עושים את זה? כשאייל אנקרי, מנהל איפכא, עד לפני שנתיים מורה להיסטוריה, אזרחות ומחשבת ישראל וחבר הנהלה בבית-הספר בויאר, עונה על השאלה שלי הוא פורש בפני משנה חינוכית שלמה. לדבריו "מאחורי הקמת איפכא יש שתי הנחות יסוד. האחת, שבתי-הספר כבר לא רלבנטיים. אמנם המורים מאד אפקטיביים אבל המציאות היא שבסוף י'ב אנחנו מקבלים בוגרים עם חשיבה פועלית. חשוב לי לומר שאני מדבר על בתי-הספר מתוך אהבה גדולה. הרי אי אפשר לדמיין את מדינות הלאום בלעדיהם; הם היו הגורם המשפיע ביותר במאות ה-19 וה-20, אבל אנחנו שוכחים שאנחנו כבר לא חיים בעידן הזה. הנחת היסוד השנייה היא שהשינוי המתבקש יתרחש רק אם מנהלים ומורים יובילו אותו. אלא שהמורים והמנהלים גדלו על בתי-הספר התעשייתיים, קבלו הכשרה בהתאם וגם היום הם מוערכים על פי אותם הקריטריונים, כך שגם אם הם רוצים לשנות ולחדש זה קורה רק בנוסף למדדים הקיימים. השאלה היא איך במציאות הזו נותנים למורים כלים לעשות שינוי. באיפכא אנחנו נכנסים בדיוק למקום הזה – אנחנו אומרים למנהלים ולמורים שהתפקיד שלהם משתנה לגמרי ומעבירים אותם השתלמות והכשרה של פדגוגיה חדשנית המבוססת על מיומנויות".
ההחלטה להקים מרכז לחדשנות חינוכית בפסגת זאב היא תוצר של שיתוף פעולה בין מנח"י, (מינהלת חינוך ירושלים), ועד ההורים השכונתי, המינהל הקהילתי, מנהלי בתי-הספר ומשרד החינוך. אנקרי מדגיש את שיתוף הפעולה האמיתי שיש למרכז עם מנח"י ועם גופים נוספים כמו מרכז הפסג"ה (מרכז לפיתוח סגלי הוראה). באיפכא עובדים במיוחד עם בתי-הספר היסודיים ואפשר לומר למורים "זה בסדר שילד לא ילמד את כל תכנית הלימודים", שכן לדברי אנקרי אחד הדברים הקשים הוא להביא את המורים לותר על חלקים מתכנית הלימודים לטובת התכנית החדשה.
איך בדיוק אתם עובדים עם המורים על השינוי?
"קודם כל המדריכות הפדגוגיות עובדות עם המורים על פירוק של כל המיומנויות ועל בניית יחידות הוראה שמשלבות את חומר הלימוד עם הפדגוגיה החדשה. אחר כך המורים בוחרים את אחד ממרחבי הלמידה שיש פה ויושבים עם המומחה של המרחב. יש לנו מומחים שהם נגרים, אמנים, אמנית פרפורמנס, טבח שיש לו תואר שני בביולוגיה ועוד. בהמשך, כשהתכנית מוכנה, המורים מגיעים לפה עם הכיתה שלהם, פעם בשבוע במשך חצי שנה, והם מעבירים אותה לתלמידים". 
לדברי אנקרי העבודה במרחבים יוצרת מציאות המחייבת את המורים לעבוד אחרת מכפי שהם רגילים. סיור בחללים המרווחים מגלה עולם חדש עם ציוד משוכלל וחשיבה יצירתית. יש באיפכא מרחב 'מייקינג' לתכנון וחשיבה עיצובית, מרחב יזמות ויצירה דיגיטאלית, אמנות, מוזיקה וניו מדיה, מרחב התכנסות המשמש להצגת פרזנטציות ותוצרים של מורים ותלמידים, מרחב לחקר וניסויים ומרחב גוף ונפש הנקי מגירויים חיצוניים.
"חדשנות מפורשת פעמים רבות בצורה לא נכונה", אומר אנקרי, "לאנשים זה תמיד נראה כמו משהו רחוק אבל הרי זה מה שצריך להיות עכשיו. חדשנות גם נתפסת הרבה פעמים כשינוי טכנולוגי בלבד וזה ממש לא הסיפור, אלא הצורך בשינוי בגישה. המטרה היא לא רק שיהיה לילדים כף ומעניין וגם לא ליצור ילדים אגוצנטריים, אלא ללמד אותם באופן שיאפשר להם להתמודד עם האתגרים שהחיים הבוגרים יציבו בפניהם. חשוב לי לומר שאין כאן שלמות. בנינו בשנה שעברה מודל עם המון הנחות יסוד ורק את חלקן הצלחנו לתקף. כמעט תמיד ברור לנו לאן אנחנו רוצים להגיע, אבל אנחנו מבינים שזה תהליך ושכדי להיות מציאותיים יש דברים שאנחנו צריכים לותר עליהם. הבנו שעומס של מטרות וכיוונים מפריע לתהליך הלמידה ולכן אנחנו בונים עכשיו תכנית יותר מדורגת. השנה החלטנו להתמקד במיומנויות. אני מאמין בלמידת PBL אינטרדיסציפלינרית אמיתית אבל כדי להתאים את עצמנו למציאות בנינו תכנית סגורה של ארבעה שיעורים. בסופו של דבר המטרה היא שהחדשנות תרד לשטח ושהמורים יוכלו להביא אותה לתוך בתי-הספר, כדי שלא נשאל את עצמנו בעוד עשרים שנה את אותן השאלות בדיוק. מבחינתי אם החדשנות תישאר באיפכא, אני נכשלתי.
החלום שלי הוא שהמל"ג יכריז מחר בבוקר שבעוד שלוש שנים האוניברסיטאות לא יתייחסו לבגרויות או שזה יהיה רק מרכיב אחד בשיקולים לקבלה לאוניברסיטאות. אני חושב שבתי-הספר לא ידעו אז מה לעשות. בעצם זו דוגמא לכישלון שלנו כמחנכים כי התרגלנו לראות את בתי-הספר כממיינים. התפקיד שלי כמחנך הוא למיין בשביל האוניברסיטאות? יש לי תפקיד כמחנך להכין את התלמידים לחיים ולהנחיל להם ערכים".
איך המורות והמורים מגיבים ללמידה באיפכא?
"האמת שלא קל להם להיות פה. יש מורות ש'עפות' על המקום ויש כאלו שעייפות ומתוסכלות. לפעמים הן אומרות 'זה כאילו שחזרתי לסמינר'. יש להן הרבה עבודה – בשלב הראשון יש למידה שהן צריכות לעשות בבית ואחר כך הן עוברות כאן את הסדנאות. רק בשלב האחרון הן מגיעות למרחבים, שהם מסקרנים ומושכים, אבל הם אמצעי בלבד.
אני חושב שמה שהכי קשה למורים זה שינוי יחסי הכוחות בינם לבין התלמידים. זה יותר מורכב ללמד בצורה מבוזרת, אבל צריך להבין שההתבססות על שיעורים פרונטליים בלבד כבר לא רלבנטית. בסופו של דבר אצל רוב המורות שבאות לפה זה עובד. בכלל, מורים שנכנסים לפה מרגישים שמכבדים אותם. יש בציבור דיבור שבעידן הטכנולוגי מורים הופכים להיות מיותרים; זו הנחת יסוד הזויה. אני חושב שדווקא בימינו תפקיד המורה-האדם הרבה יותר חשוב מכפי שהוא היה בעבר. אני רואה במורים אנשי מקצוע אמיתיים שמסוגלים לעשות המון דברים ויש להם הרבה מה לתרום, אבל צריך לתת להם כוח לעשות את זה.
השלב הבא מבחינתנו הוא בנייה של השכונה כמרחב גיאוגרפי עצמאי שבו כל בית-ספר יבחר ייחודיות פדגוגית אמיתית וכל תלמיד יוכל ללמוד בדרכים שונות. המטרה הרחוקה היא שתלמידים ילמדו כמה ימים בשבוע בבית-הספר שלהם ועוד יום או יומיים הם ילמדו במרכז אחר".
נשמע שאתם בתהליך של ניסוי וטעייה.
"בעידן שלנו בתי-הספר חייבים להיות כל הזמן בניסוי וטעייה. זו מהות העניין. הדברים כל הזמן זזים ומתפתחים, מקצועות משתנים כל הזמן. למורים אסור לחשוב שהם ילמדו בעוד עשר שנים כמו שהם מלמדים היום. זה חוסר הבנה של המציאות. אחד הדברים שאנחנו מנסים לעשות זה לגשר על הפערים וללמד את המורים לשאול שאלות חקר אמיתיות ולאפשר לתלמידים לייצר מסד ידע חדש מתוך הדברים שהם לומדים. אבל, מאד יכול להיות שבעוד שנה אני אגיד דברים אחרים, כי איפכא זה מקום שמשתנה כל הזמן וגם חשוב לי להתאים את עצמי לשלב שבו בתי הספר נמצאים. מה שברור לי זה שאם מנהלים ומורים לא היו רוצים את השינוי שאנחנו מציעים הוא היה נשאר אצלנו.
אני חושב שצריך שיהיה שינוי גם בתפיסה של הכשרת מורים. אני רוצה שיהיו מורים שהם אנשים מצוינים, ולא בהכרח אלו שקבלו מאה בבגרויות או פסיכומטרי גבוה. מצוינות היא רק אחד הפרמטרים – אני רוצה מורה שהוא גם אינטלקטואל וגם אוהב אדם, שיודע להיכשל ולהבנות מחדש. לתלמידים שקיבלו מאה נוח במערכת הקיימת; אני רוצה מורים שיבעירו את השטח מתוך מחשבה מה מחדשים ובאיזו דרך. אני חושב שהחשיבה הזאת לא נעשית במכללות להכשרת מורים. אולי גם בהם צריך להקים איפכא כזה שיאיץ את השינויים".