הכר את הסטודנט/ית
אנדראה לוי נולדה בספרד, ולמדה בלונדון תואר ראשון בפיזיקה ותואר שני בפסיכולוגיה. איזה כיף שהיא התגלגלה עד אלינו כד ללמוד הוראה.
אנדראה:
"תמיד הייתי סקרנית וצמאה ללמוד ולא סגורה על תחום אחד שבו ארצה להתמקצע. לאחר שעליתי לארץ, התנדבתי לצה"ל ושירתתי בחיל החינוך, שם גיליתי את עומקו של עולם החינוך.
בסופו של דבר בחרתי להתמקצע בחינוך וללמוד הסבה להוראה במכון כרם ובבית המדרש לחינוך יהודי של "בית פרת להוראה". מצאתי בשני המוסדות האלו, כרם ובית פרת, מקומות "להתבשל" בהם כאדם וכמורה. השלמתי את כרם עם תעודת הוראה בפיזיקה, דידקטיקה בהוראת ספרות ו"הרחבת דעת" במספר תחומים נוספים.
כיום אני מלמדת (שנה רביעית) בבית ספר "זרקור" במושב בית חנן, ומחנכת כיתה ה'. בשנה האחרונה בניתי בבית הספר תכנית אשר נותנת מענה לתלמידים הזקוקים לאתגר נוסף בלמידה, במסגרתה אני מלמדת קורסי בחירה בפיזיקה ואסטרונומיה.
כרם הוא בית לצמוח בו, לספוג מתחומי ידע רחבים ועמוקים ובעיקר ללמוד מהאנשים הנפלאים שיושבים איתך בספסל. "
אנדראה, את השראה לחיבורים בין עולמות, תרבויות ותחומי ידע. תודה שהיית איתנו ובהצלחה רבה בעשייה החינוכית הנהדרת שאת עושה!
תמרה שר, סטודנטית שנה א' בתכנית אשכולות.
"אני מגיעה ממשפחה בה כולם אנשי ונשות חינוך והוראה. בתיכון, חשבתי שלא אמשיך את המורשת ואצא לדרך אחרת, אולם בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי כל שנה מחדש נמשכת להוראה ומלמדת ילדים נוער וגם מבוגרים במסגרות שונות, ונהנית מזה מאוד. בכל מפגש חינוכי מתחדד אצלי הצורך בכלים להתמודדות עם סוגיות העולות במפגש הלימודי, בכתה או אחד על אחד.
כסטודנטית בתואר ראשון זכיתי לקחת חלק בתכנית שנקראת "קידמה", שהיא תכנית השלמת השכלה למבוגרים שמתקיימת באוניברסיטת בן גוריון, ושבה סטודנטים וסטודנטיות מלמדים א.נשים שרוצים לרכוש כלים במקצועות אנגלית, מתמטיקה, עברית ומחשבים כדי שישמשו אותם ביומיום. לצד הוראת אנגלית ועברית ב"קידמה" העברתי שיעורים פרטניים לילדים ונוער במקצועות האנגלית והמתמטיקה.
אחרי שהבנתי שכן, אני כנראה אמשיך את השרשרת המשפחתית בחרתי ללמוד את תעודת ההוראה שלי בכרם. ההחלטה הגיעה מתוך חיפוש אחר המקום שיעניק לי את הכלים הללו, יחד עם הרחבת האופקים שלי כמורה ובסביבה תומכת שתאפשר לי למצות את מרב יכולותיי."
דניאל אושרי, סטודנט שנה א' בכרם בתוכנית אשכולות, לומד מקרא וספרות עברית באוניברסיטה העברית:
אני חושב שהמרחב הכיתתי, אם הוא מנוהל נכון, ומתרחשת בו למידה משמעותית, וצומח בתוכו דיאלוג פורה – יכול להיות המרחב בו התלמיד לומד להיות אדם. אני זוכר את עצמי מפתח רגישויות לאַחֵר במרחב הכיתתי, לומד להקשיב, לומד להסתכל בעיניים. בעידן שבו כולם פוגשים זה את זה במסכים, הכיתה היא בבחינת "חֶבְרָה" בזעיר אנפין. הייתי שמח לעמוד בצומת הזה בחיי האדם-הלומד-להיות-אדם, ולתת משהו ממני לצמיחה שלו. זכורה לי מורה אחת לאומנות בתיכון, שהושיבה אותנו במעגל ודרשה מאתנו להתייחס בנועם וביושרה ליצירות של חברינו לכיתה. דרשה מאתנו: היו חֶבְרָה.
אני חושב שבבסיס מקצועות הרוח, החל מתנ"ך, דרך היסטוריה וכלה באזרחות – עומדת היכולת לספר סיפור. להתבונן על התרחשויות ואנשים, לאסוף תובנות לגביהם ולנסח מהלך נרטיבי כלשהו. נראה לי שאם לומדים לעשות זאת לגבי מקצועות הלימוד, אפשר ללמוד לעשות זאת גם לגבי חיינו הפרטיים: מה הוביל אותי מנקודה אחת לאחרת? מה מקשה עליי להגיע לכדי תוצאה? במעלה איזו דרך אני צועד? ואולי, וזה בבחינת משאלה, גם להיחשף ולתהות לגבי הסיפורים של ה"אחר": מה גורם לו למצב הרוח הזה? מה הוביל אותה להתנהג כך? איך אני יכול להיות שותף ראוי לסיפור שלו? הייתי רוצה להיות שותף של התלמידים ברגע הגילוי שלהם את אלו הסיפורים. ממש ללמד אותם לקרוא. אולי מישהו מהם זקוק עכשיו לסיפור חדש או לתפנית קלה בעלילה?
נעה סטביצקי-פליישמן.
נעה גרה בתקוע, היא מחנכת כתה ט' ובנוסף מורה לתנ"ך והיסטוריה בבה"ס פלך בירושלים. נעה למדה עבודה סוציאלית אבל משם התגלגלה דווקא לחינוך, ולמדה לתעודת הוראה בכרם במקביל לתואר השני במקרא.
נעה: " כרם היה מקום שפשוט כיף לבוא אליו, שנתן לי גם כלים פרקטיים להיות מורה טובה יותר, שעורר בי הרבה מחשבות שעדיין מתגלגלות אצלי על חינוך והוראה ובעיקר הכיר לי חברים וחברות שמלווים אותי עד היום".
רועי אליצור, סטודנט שנה א' בכרם.
"למה בחרתי בהוראה?
כשסיפרתי לאנשים על התחום שלמדתי באוניברסיטה, השאלה הכי נפוצה הייתה למה בחרתי בו, ואיך אני יודע שאני אוהב אותו. התשובה שלי הייתה תמיד "אני לא יודע בדיוק להסביר, אבל זה לא דבר חדש. כבר בבית הספר לשון זה היה המקצוע שהכי אהבתי". עם הזמן הבנתי שיש לזה סיבה: זכיתי ללמוד אצל מורות ומורים נפלאים, שהצליחו לקחת תחום שאהבתי ולגרום לי לאהוב אותו עוד יותר – גם בגלל המקצועיות בהוראה וגם בגלל ההסתכלות האישית על כל תלמיד. הבנתי גם שזה לא מובן מאליו, ושלא כולם זכו לחוויה חיובית כזאת בבית הספר. זו משימה קשה מאוד, אבל אני שואף להצליח להיות דומה, ולו במעט, למורות ולמורים שלימדו אותי, כדי שעוד תלמידות ותלמידים יראו בבית הספר חוויה חיובית."