"עגל הזהב" מביא גם הוא את סיפורו של אוסטפ בנדר, המוצא תשובה מבריקה לכל מצב בלתי אפשרי. הנוכל הקטן אך החכם מגיע לעיר קטנטונת. שם הוא מציג את עצמו בפני ראש העיר כבנו של לוויטנט שמידט, גיבור המהפכה. הוא מצליח להוציא מראש העיר כמה רובלים, אך כמה דקות אחר כך מופיע נוכל חדש המציג אף הוא את עצמו כבנו של אותו שמידט, ואחריו עוד אחד. נכדיו האבודים של מרקס או אלו הלא ידועים של אנגלס, כולם נודדים ומנסים לשטות בראשי ערים קטנות. לא יעבור זמן רב ויצטרכו להקים את ארגון בניו של שמידט. כל אחד מהם יקבל חבל ארץ אחר להסתובב ולרמות בו.

באמצעות סיפור הדברים אנו מקבלים תמונה  ממשית של החיים במדינה הסובייטית החדשה בשנים הראשונות של הקומוניזם.

דוגמה נוספת לאופן שבו  אוסטפ בנדר שם לצחוק את המשטר החברתי הרוסי היא כאשר הוא אומר: "בשנה הראשונה התגלעו חילוקי דעות ביני לבין השלטון הסובייטי. השלטון הסובייטי רוצה לבנות סוציאליזם, אני לא.".
שני הספרים הפכו לקלסיקה עולמית, תורגמו לשפות רבות ונמכרים עד עצם היום הזה. הם אף עובדו פעמים אחדות לקולנוע ולטלוויזיה. העיבוד המפורסם ביותר הוא של מל ברוקס "כיסאות לוהטים".