החייל האמיץ שוויק

ספר מאד מרגש! וכל כך אנושי! לעיתים הוא עצוב ולא קל אבל הוא מלא באופטימיות ותקווה (ויש לו סוף טוב).

הסיפור מתרחש בשנת 1939, תחילת מלחמת העולם השנייה. איידה ואחיה חיים עם אמם בלונדון. איידה בת העשר היא ילדה נכה, יש לה כף רגל מעוותת והיא לא מסוגלת ללכת. אמה מתביישת בה ולכן אוסרת עליה לצאת מהבית. היא מתנהגת כלפיה באלימות ובקשיחות, נוהגת להעניש אותה ולכלוא אותה בארון.

כשמגיעות שמועות שהגרמנים עלולים להגיע ללונדון ושיש חשש להפצצות בעיר, מתקבלת ההחלטה לפנות את הילדים לכפרים מחוץ לעיר. האם מתכננת לשלוח רק את האח הצעיר אבל איידה מצליחה להצטרף אליו ולהתפנות אתו. מכיוון שהם מוזנחים ומלוכלכים אף משפחה לא רוצה לקחת אותם לביתה. לבסוף הם נשלחים לביתה של סוזן, אישה ערירית ועצובה שאין לה מושג איך לטפל בילדים.

החיים אצלה אינם קלים לאף אחד מהשלושה. הם מלווים רגשות סותרים של עצב ושמחה, של עליות ומורדות. איידה אמנם שמחה שסוף סוף היא לא כלואה אבל קשה לה להיפתח וללמוד לקבל אהבה מסוזן.  כיצד למשל, תגלה איידה את הסוד שאינה יודעת קרוא וכתוב? ג'יימי מתגעגע לאמו. גם לסוזן לא קל. היא עושה הכל כדי שיהיה לילדים טוב ושלא ידעו מחסור אבל הם ילדים לא פשוטים שסבלו מהזנחה קשה מצד אמם ולוקח לה הרבה זמן להתחבר אליהם ולהם להתרגל אליה.

במהלך החיים אצל סוזן, איידה עוברת תהליך התבגרות ולמידה עצמית משמעותיים. גם סוזן לומדת לאט לאט להכיר את הילדים, לדאוג להם, לתת להם ביטחון, חום ואהבה. סוזן בהחלט שינתה את חייהם של הילדים אבל במהרה היא תגלה שהם גם ישנו את חייה.

זהו סיפור על מאבק של ילדה חכמה לעצמאות שלה, על נחישות ועל אומץ, על כמיהה לחום ואהבה ולתחושת ביטחון.

רוצו לקרוא! בטוחה שתיהנו!