נאוה דקל
"התמה שלי, גם בהוראה וגם בכתיבה, היא מפגש," אומרת נעמה דעי, מחנכת כיתה מקדמת בתיכון דקל וילנאי במעלה האדומים, מורה לספרות ותנ"ך ובוגרת מכון כרם לחינוך. ספרה "צערו העתיק של הירח" שיצא לאחרונה (הוצאת עם עובד, אפריל 2019), מהווה הזדמנות לשיחה על הוראה וכתיבה.
"התגלגלתי להוראה אחרי שלמדתי חינוך מיוחד ולימודי ארץ ישראל ועסקתי בעיקר בחינוך לא פורמלי", אומרת דעי, "לכרם הגעתי אחרי שהייתי ארבע שנים מורה ללא תעודת הוראה. הרגשתי שאני צריכה להטעין את עצמי באנרגיות כי בהוראה צריך להשקיע הרבה אנרגיות נפשיות. שמעתי על כרם מחברות בוגרות המכון שהמליצו לי ללמוד שם. היה לי כף בלימודים ולכן גם השנה אני לומדת במכון להרחבת הסמכה בתנ"ך.
בעצם בחרתי להישאר בהוראה קודם כל בגלל העוצמה של המפגש שהתפקיד הזה מאפשר – בין התלמידים לטקסטים, ביני לבין הטקסטים וביני לבין התלמידים. בעיני זה מגדל ומעצים. בהוראה נדרשת עבודה מתמדת על עצמך כי הרי טעויות מינוריות שלי יכולות להיות הרות גורל עבור התלמידים. בסוף את רוצה לפתוח לתלמיד דלת ולא להרוס את הקיימת. ההבנה שכל מפגש אנושי הוא אחר ושיש זוויות ראיה שונות וצריך ללמוד לא לשפוט את התלמידים באה לידי ביטוי גם בספר שכתבתי, שיש בו שמונה דמויות שכל אחת מביאה לסיפור את נקודת המבט שלה".
איך הגעת לכתיבה?
"כתבתי מגיל צעיר אבל התחלתי להבין את הכוח שיש בכתיבה כשערכתי עלון שבת שהיה לו קהל קוראים שהגיב למחשבות שלי. הבנתי אז איזו עוצמה יש בכתיבה. בעיני זה דבר נפלא לשוחח עם העולם דרך מה שכותבים. את כתב היד הראשון של הספר "צערו העתיק של הירח" כתבתי כבר לפני שנים ושלחתי להוצאות ספרים. כשהוא לא התקבל, הבנתי שאני צריכה ללמוד ולברר אם אני באמת יודעת לכתוב. הלכתי ללמוד לתואר שני ספרות עברית וכתיבה יצירתית באוניברסיטת בן-גוריון. היו לי שם שני מורים שגידלו אותי – סמי ברדוגו שעשה עבודה מדהימה של מורה. הוא נתן לנו עבודות כתיבה טכניות, עם הנחיות ברורות, וכשלא מילאתי אחר ההוראות שלו הוא התעלם ממה שכתבתי והתעקש על הדרך שלו. זה היה שיעור חשוב ואני מודה לו שהוא לא נכנע. הוא לימד אותי כתיבה כאומנות. המורה השני הוא שמעון אדף שהיה מודל הפוך. הוא נתן לי את המרחב להיות אמנית, לחלום ולהתפרע. הרי פרויקט כתיבה ראשון שיש בו שמונה דמויות שונות זה כמעט מגלומני, אבל אדף האמין במה שניסיתי לעשות ודחף אותי קדימה. למדתי משניהם ועבורי זה היה גם מודל להוראה – לוודא שהתלמיד יודע וגם להאמין בו ולתת לו לרוץ".
מיהן שמונה הדמויות בספר?
"הספר עוסק במשפחה דתית שהבן שלה עובר תאונת אופנוע קשה ונפגע בראש באופן שמקשה עליו את הדיבור. העלילה היא על מה שקורה למשפחה כשהאדמה נשמטת מתחת לרגליה ואיך כל אחת מהדמויות מתמודדת עם השינוי שחל בנער, שהיה הבטחה גדולה וחזר שבור. כל אחד מבני המשפחה מרגיש שיש לו חלק בתאונה, כך שהם צריכים להתמודד גם עם הקושי של הבן וגם עם עצמם ועם שאלות על חלקו של אלוהים. היה להם חזון שהתנפץ ועכשיו עולות השאלות האם ואיך אפשר לחיות עם זה. הם כולם אנשים טובים, אבל הרי משום שאנחנו אנושיים אנחנו עושים טעויות. בעיני זו גם אחת ההתמודדויות הגדולות של מורים חדשים – כשאת מורה חדשה את חושבת שתהיי מורה מסרט הוליוודי ואז את מגלה שהמציאות היא אחרת. זה תהליך שאנחנו עוברים ואני עברתי אותו גם כאדם וגם כמורה".