נאוה דקל
"אנחנו רוצות להראות למורים ששווה להם לשלב טכנולוגיה בכיתה", אומרת דגנית שרייבר, מנהלת פדגוגית במינהלת תקשוב, מדע וטכנולוגיה במנח"י (מינהל חינוך ירושלים), המלווה גם תהליכי תקשוב בבתי-ספר ופרויקטים פדגוגיים שנעשים בקק"ל. שרייבר מצביעה על הקושי שיש למורים בהטמעת התהליך שכן לדבריה "שילוב טכנולוגיה מחייב את המורים לותר על תחושת השליטה שיש להם על תהליך הלמידה של התלמידים".
"לכן מורה צריך לראות שיש תועלת בהכנסת הטכנולוגיה לכיתה ושיש ערך לפתיחת המחשבים במהלך השיעור" מוסיפה הדס גלעד-מרקוביץ, בוגרת מכון כרם, מורה לביולוגיה ומחשבת ישראל בבית-הספר תהילה אוולינה דה-רוטשילד בירושלים. "אני כבר לא יכולה לחשוב להיכנס לכיתה בלי מחשב נייד" היא מוסיפה, "אצלנו בבית-הספר יש טאבלט לכל תלמידה ויש בתי-ספר שיש בהם לפחות עגלות מחשבים, חדרי מחשבים או מקרנים".
שרייבר וגלעד-מרקוביץ מנחות השתלמות של מורות מובילות תקשוב במסגרת מלמדים ולומדים, המרכז לפיתוח מקצועי במכון כרם בשיתוף עם מינהלת התקשוב של מנח"י. בהשתלמות משתתפות זו השנה השנייה אחד עשר מורות שהן רכזות תקשוב או אחראיות על הטמעת תקשוב בבתי-הספר שלהן. בנוסף להנחיה הקבוצתית לכל מורה יש מנחה פרטנית. "הרעיון בהשתלמות הוא לקחת את המודל של למידה מהפרקטיקה ולבחון איך לשלב אותו בהוראה בעזרת טכנולוגיה", אומרת גלעד-מרקוביץ. "שני עקרונות מרכזיים עומדים מאחורי הכנסת הטכנולוגיה לכיתה: האחד הוא שהתלמידים פעילים בתהליך הלמידה והשני – שהלמידה פורצת את גבולות הכיתה. בקבוצת המשתלמות השנה אנחנו עובדות על מימד השיתופיות – כלומר אנחנו בוחנות איך הטכנולוגיה מאפשרת למידה שיתופית בכיתה. מימדים נוספים הם למידה עצמית, חזותיות ומשוב מידי. הרעיון הוא שכל אחת מהמשתתפות בהשתלמות חוזרת עם התובנות שרכשה לקהילת הלמידה שלה בבית-הספר ועובדת עם המורים בקהילה על פיתוח דגמי הוראה".
בעצם נראה שהכנסת המחשבים לכיתות צריכה להיות תהליך טכני פשוט שאמור לסייע ולהקל על המורים. למה בכלל צריך השתלמות כזו?
שרייבר: "כשמשלבים טכנולוגיה בתהליך הלמידה המורה צריך להגדיר את עצמו מחדש. קודם כל הוא צריך לחשוב איך הוא מכין את השיעור שבו הפוקוס עובר מפעולות שהמורה עושה לפעולות של התלמיד. כשהתלמיד פעיל ומוביל את תהליך הלמידה זה בעיני הישג גדול שדורש מהמורים להגדיר את עצמם מחדש. כאמור בשיעור ללא טכנולוגיה יש למורה תחושה של שליטה במה שהתלמידים עושים; לכאורה הם אתו כל השיעור, מסתכלים עליו ומקשיבים לו, אבל זו רק נראות של שליטה. כשהתלמידים מסתכלים על משהו אחר, כמו מחשב, יש בזה איום על תחושת השליטה של המורים ועל ההרגשה שהם 'העבירו את החומר'. בעצם סיפור הכנסת המחשב חושף עד כמה הלמידה יכולה להיות שטחית ואת מה שאני קוראת לו 'אשליית ההוראה'. כשאנחנו עומדים ומדברים יש תחושה שהעברנו את החומר אבל בעצם הילדים הם כמו מסננת – החומר נכנס ויוצא ואחוז קטן ממנו נקלט. המחשב מאפשר לנו לראות מה באמת הילדים קולטים ולפעמים זה מאד קשה ומאכזב".
גלעד-מרקוביץ: "צריך לזכור שתלוי איך למידה עם מחשבים נעשית ושהיא יכולה לשמר את הקיים. כשהתהליך נעשה נכון הוא מאתגר מאד את כל השותפים ללמידה. כל העוגנים המוכרים לא קיימים בלמידה כזו. גם עבור התלמידים זה שינוי גדול. כבר קרה שתלמידות שלי אמרו למנהלת שאני לא מלמדת כלום. כך שאני מוצאת את עצמי עומדת בכיתה ומשתפת את התלמידות בתהליכי ההוראה שלי".
שרייבר: "התלמידים מזהים שהם צריכים לעבוד הרבה יותר קשה ויש להם התנגדות חריפה. בשנה הראשונה שהכנסנו מחשבים לכל התלמידים בבית-הספר ע"ש בויאר שבו לימדתי, הורים אמרו שהילדים חוזרים הביתה נורא עייפים ושאלו מה אנחנו עושים להם. הבנו שאנחנו חייבים לשנות את הפדגוגיה כי אחרת הנתק בינינו לבין התלמידים יגבר, וחשוב שהתלמידים יהיו שותפים ללמידה. בעצם השותפות הזו היא המשמעות של למידה, והטכנולוגיה מאפשרת אותה. מורים צריכים להגיד לתלמידים ש'כולנו ביחד אחראים לבניית תהליך הלמידה'. נגמר הסיפור של 'המורה אחראית למה שנלמד'. אבל זה קשה ודורש מהמורים פתיחות. אחת הבעיות היא שהרבה מורים מרגישים שהם אלופים במה שהם עושים והם לא רוצים לעשות שינוי. אני מלווה תהליך גדול של תקשוב בבית-ספר בעין גדי ואני אומרת שבעצם צריך לעצב הכל מחדש. מצד שני חשוב לזכור שכדי לשלב טכנולוגיה בתהליכי למידה לא צריך להיות גאון מחשבים אבל צריך יכולות פדגוגיות גבוהות וגם לא לפחד!".
אתן מצביעות על שינוי מאד עמוק שצריך לעשות ונראה שכל המורים צריכים ליווי כדי לעשות אותו. איך ההשתלמות שאתן מובילות משפיעה על התהליך?
שרייבר: "יש כאן שינוי פרדיגמה מבורך מהוראה ללמידה ולכן בכל בית-ספר צריכה להיות קבוצת מורים שמובילה את תהליך. בעיריית ירושלים עובדים בשיטה של נבחרות מורים; לוקחים שניים-שלושה מורים מכל בית-ספר שילמדו את הפרדיגמות החדשות ויעבירו אותן לכלל המורים בבית-הספר שלהם. על הרקע הזה חברנו למורים מובילים. העבודה בהשתלמות היא מודלינג לדרך העבודה שצריכה להיעשות גם עם כלל המורים וגם עם התלמידים. לכן עיקרון חשוב שלנו הוא שאנחנו לא מלמדות את המורים כלים אלא בונות ביחד אתם את תהליך הלמידה תוך כדי התנסות".
גלעד-מרקוביץ: "ההשתלמות בנויה משלושה עשר מפגשים שבהם המשתתפות מתנסות בניתוח ייצוג מתוקשב ועל-ידי כך הן לומדות, תוך כדי עבודה, על היתרונות שבשילוב הטכנולוגיה. הן גם לומדות כלי הנחיה, איך לדבר עם המורים על הכנסת התקשוב וגם איך לעצב ביחד אתם את תהליכי הלמידה המתוקשבים".
מדברים היום הרבה על החסרונות של השימוש הנרחב בטכנולוגיה. עולות שאלות ונעשים מחקרים על הבעייתיות שעלולה להיות לחשיפה נרחבת, במיוחד של ילדים, לאמצעים הטכנולוגיים. מה דעתכן?
גלעד-מרקוביץ: "כמובן שהתלמידים לא נמצאים ולא צריכים להיות כל היום מול המחשבים. אבל יש היום שפה שמשנה את השיח והתרבות ואת ההתייחסות לעצמי ולחברה ולמהות הלמידה. אי אפשר להתעלם ממנה ולהשאיר אותה מחוץ לבית-הספר, אבל כן צריך לנהל עליה דיון".
שרייבר: "לדעתי דווקא הכנסת המסכים לכיתה מאפשרת את הוצאת הטלפונים מהכיתה ומונעת את העיסוק של המורים במלחמה בסמארטפונים של התלמידים. אולי כך הם ילמדו לא רק לשחק עם המחשבים. יחד עם זאת אני מבינה שהיום צריך להנכיח כישורים חברתיים שפעם הילדים למדו באופן טבעי, והם מתמעטים בגלל המסכים. דבר אחד ברור – זה לא הגיוני להשאיר את הילדים בלי מחשבים ולהמשיך ללמד כאילו שהם לא קיימים".