אחת מנקודות התורפה במערכת החינוך הישראלית כיום היא שהנושאים האקטואליים והרגישים ביותר, אם עבור בני-נוער ואם בכלל, מטופלים על ידי גורמים חיצוניים שאינם מגיעים מתחום החינוך, או לפחות שלא מתוך בית הספר. למרות שהמורים והמורות הם – כמתבקש – אנשי המקצוע המיומנים והמנוסים ביותר, והדיאלוג שלהם עם תלמידיהם ותלמידותיהם הוא האינטנסיבי והקרוב ביותר, פעמים רבות הם אינם אלה שמדברים איתם על מיניות, סמים, אלכוהול, בטיחות בדרכים ועוד ועוד. במקומם מגיעים לבית הספר נציגי ארגונים ועמותות שלמרות הידע והרצון הטוב שהם יכולים להציע, הם אינם אנשי החינוך הרלוונטיים ביותר לתלמידים (וזאת מבלי להיכנס לאג'נדה החוץ-חינוכית שמאפיינת לעתים את הגופים הללו).
גם החינוך לזכויות אדם הוא תחום שאינו מקבל מקום רב בתכנית הלימודים הרשמית, ובמקום זאת נשען על "מיקור חוץ", אם בכלל. במקביל, ובניגוד אולי לרושם המקובל, לא מעט מורים ומורות שואפים להכניס את הנושא לכיתתם, ומתלבטים כיצד לעשות זאת באופן מורכב ויצירתי, מבלי להיקלע לזירת ההתגוששות השטחית והשבלונית שמאפיינת לרוב את השיח הזה במופעו הציבורי.
לשם כך פתחנו השנה במרכז "מלמדים ולומדים" במכון כרם השתלמות למורים בפועל שמציעה כיצד לקדם חינוך לזכויות אדם באמצעות הכלי הקולנועי.* ההשתלמות מצטרפת לקורסים דומים שמוצעים לסטודנטים שלנו במהלך הכשרתם. לשמחתנו נרשמו להשתלמות 15 אנשי ונשות חינוך, והיא נפתחה בהתרגשות רבה ב-22.10.18. מלבד הלימוד והדיון המשותפים, המשתלמים והמשתלמות יעבירו במהלך השנה בבתי הספר שלהם פעילות אחת לפחות שתעסוק בזכויות אדם באמצעות קולנוע. כולנו מקווים ומקוות לשנה פוריה, מעניינת ומספקת, שנה שבה נלמד ממה שכבר נעשה ולצד זאת נפתח גישות וחומרים חדשים, ובעיקר – שנה שבה נמצא את המענה המתאים לרצוננו להתעקש ולקדם את החינוך לזכויות אדם.