"חינוך פתוח מציב סימני שאלה, ואנחנו רוצים לתת מקום לסימני שאלה. אני מאמינה שכשיש מקום לשאול שאלות ולחקור כדי להגיע לתשובות, זה מייצר אנשים יותר חזקים". רני חזון וייס, כיום מנהלת זו השנה הרביעית את תיכון דרור בירושלים, מובילה את הקמתו של שחרית, בית-ספר שש שנתי ניסויי דתי צומח ברוח הייטק הי, בשכונת קטמון בירושלים. כשאני מציינת שזה נשמע לי מורכב היא מסכימה אתי: "באמת לא יהיה קל, אבל יהיה מאתגר ומעניין. אנחנו במסע למידה שהוא תהליך ארוך ומורכב. יש לנו סימני שאלה ולא על הכל יש לנו תשובות. אבל זה הרי חלק מחינוך פתוח".

שחרית מוקם בשיתוף עם מנח"י, מינהל החינוך הדתי והאגודה לקידום החינוך. "החינוך הממלכתי דתי בירושלים גדל", אומרת חזון וייס, "ובשנים האחרונות ההורים הדתיים מחפשים חינוך ממלכתי דתי ערכי לבנים ולבנות. השאלה איך זה יבוא לידי ביטוי בבית-הספר היא שאלה עמוקה שאנחנו עסוקים בה. אנחנו עכשיו במסע למידה ויש צוות פיתוח של מומחים ומומחיות שמלווה אותנו גם בהיבט הדתי וגם בהיבט הפדגוגי והחברתי. ברור לנו שאנחנו רוצים לצמצם את הדיכוטומיה שנוצרה בין העולם שבו חיות המשפחות לבין החינוך של ילדיהן; בין החיים של תורה לחיים של עבודה, כך  שבית-הספר יהיה בהלימה לחיים בבית. אני מנסה לחשוב ממתי נהיינו כאלה מסובכים ואני חושבת שזה קרה עם ההתפתחות של הזרם החרדי-לאומי שמשתלט על מערכת החינוך. אני חושבת על משפט שהוא אולי קצת קשה ואני עוד צריכה לחשוב עליו – 'קצת פחות אידאולוגיה וקצת יותר לחיות את החיים'. כמובן שערכים כמו בחירה, פלורליזם, צדק חברתי ושוויון מגדרי, ימשיכו, ממש כפי שקורה כיום בדרור, להיות חלק מהתפיסה הבסיסית של בית-הספר ".

איך יתנהלו החיים בבית-הספר?

"כיתות ז' וח' יהיו כיתות אם נפרדות לבנות ולבנים עם מרחבים משותפים. זה נובע מהתפיסה שחטיבת הביניים היא אחד השלבים הכי רגישים וקשים בהתבגרות. בהדרגה נמצא את החיבור ונייצר יותר מרחבים משותפים כי יש בעינינו חשיבות גם למקום המעורב וגם למקום הנפרד. כשהתלמידות והתלמידים יגיעו לכיתה י'ב יהיו ביניהם הרבה יותר מפגשים.

אנחנו רוצים לחזור לחינוך הדתי של פעם שהיה פשוט יותר. יש כאן הזדמנות להגיד איזה דתי או איזו דתיה אני ולהביא את זה למערכת החינוך, כך שנתאים לרצף של קהילות דתיות מגוונות. הרי אפשר להיות דתייה כמוני, ללבוש מכנסיים וללכת לקולנוע, כלומר להיות חלק גם מהעולם המודרני וגם מהעולם הדתי. אני לא צריכה להסביר את עצמי ואת הזהות שלי. יש לי זהות חזקה שאני לא מתנצלת עליה; אני באה כמו שאני – עם הנזם והמכנסיים ובלי כיסוי ראש.

מה שאנחנו מקימים נמצא בהלימה לצורך של המשפחות הדתיות בעיר. גם תיכון דרור הוקם לפני שלושה עשורים כשקבוצת הורים רצתה חינוך דתי אחר. אז זו הייתה פריצת דרך ועכשיו המציאות משתנה ואנחנו מנסים להתאים אליה את החינוך. אני מרגישה שיש היום פתיחות לחינוך אחר, והתפקיד שלנו הוא לתת לזה מענה. ההיענות הגדולה של הורים לערבים הפתוחים שאנחנו מקיימים מצביעה על הרצון לשינוי. הצורך הזה קיים גם במקומות אחרים בארץ – קיבלתי פניות מתל-אביב ומהדרום בבקשה שנבוא להקים אצלם בית-ספר ברוח כזו. אני אומרת להם 'לאט לאט, הרי מציון תצא תורה'".

רני חזון וייס
צילום: נעם פיינר

באיזה אופן השינוי יבוא לידי ביטוי בפדגוגיה?

"אחת המיומנויות המרכזיות שלנו היא שאילת שאלות. כאמור שחרית יהיה בית-ספר ברוח הייטק הי; אנחנו בתהליך של למידה שהתחיל כבר בתיכון דרור וגם נמצאים בקשר עם 'קהילת ידידי הייטק הי בישראל' ועם בתי ספר ברוח HTH. חלק ממה שאנחנו עושים הוא התאמה של השיטה לעולם הדתי. הרי המיומנויות של בית המדרש מתכתבות עם PBL  – החקר, שאילת השאלות, הדיונים, החברותות, העמידה מול קהל והמחלוקות. זו שפה שדורשת גמישות ואנחנו לומדים אותה.

מערכת השעות לא תתחלק כמקובל לשיעורים בני 45 דקות. יהיו יחידות למידה קצרות וארוכות יותר ולכן היא אולי תיראה כמו הפרעת קשב גדולה. בבוקר תהיה פתיחת יום יצירתית של חצי שעה  ואחר כך תהיה יחידה של תפילה בנוסח משולב בכיתות. אבל, יכולה גם להיות יחידת לימוד של ארבע שעות שתאפשר למידת עומק או למידה חוץ בית ספרית שתתבסס על יחסים הדדיים בין מוסדות בירושלים לבין בית-הספר. חשוב בעיני להשתמש בשפע הירושלמי, כמו למשל במוסדות תרבות שאפשר לקיים בהם למידה ממומחים.

החלום שלנו הוא שהילדים והילדות והצוות יבואו ללמוד מתוך עניין, אהבה וסקרנות ושיקבלו מיומנויות לחיים עצמם. ציונים יתפסו מקום שולי. שואלים אותי 'מה עם הבגרות' והתשובה שלי היא שכשהיא תגיע התלמידות והתלמידים יהיו הרבה יותר מוכנים. אני לא דואגת מזה, הרי הבגרות היא רק כלי. אחד הדברים היפים ב'הייטק הי' הוא שכולם, גם המורות וגם התלמידות והתלמידים מצליחים. לא יהיו מבחני קבלה לבית-הספר; המבחן היחיד יהיה הבחירה והרצון של המשפחה והילדות והילדים. שחרית יהיה בית פתוח למי שירצה להיות חלק ממנו".

את מדברת על שילוב בין מסורת לחדשנות.

"נכון. אנחנו לומדים וחושבים מה מתאים לנו ואיך לשלב. אם מדברים על חדשנות אז בהיבט של הטכנולוגיה אני חושבת על דברים מרחיקי לכת של שיתוף ידע; למשל על לימודי גמרא עם שולחן חכם מה שמאפשר לנוע בין הטקסט התלמודי לבין יצירות אמנות. את החדשנות הזו אנחנו משלבים בגישה מסורתית כמו למידה בחברותות.

אנחנו מדברים גם על יהדות חברתית ורוצים ליצור מפגשים עם מגוון הזרמים והקהילות שיש בירושלים, ערבים, חילונים או חרדים. המעורבות החברתית היא בעיני היבט מרכזי".

עכשיו התיאור שלך נשמע לי עוד יותר מורכב מאשר בתחילת השיחה. מאיפה המרץ והדחף שלך לפרויקט כזה שמכיל כמעט הכל – חינוך דתי, פתוח, שוויוני וחדשני?

"אולי מההורים שלי. גדלתי בבית פתוח ומגוון חצי מזרחי וחצי אשכנזי, לאבא שמוצניק שחזר בתשובה ולאמא מבני-עקיבא. החיים הדתיים בבית היו עמוקים אבל גם פשוטים ופתוחים. אחרי השירות הצבאי הלכתי ללמוד במסלול הדמוקרטי של סמינר הקיבוצים, שבו היינו שני דתיים יחידים. הרגשתי שאני צריכה לצאת מהבועה הדתית הירושלמית וזו הייתה עבורי חוויה מכוננת. אחר כך עשיתי תואר שני בלימודי אישה, תלמוד והלכה במכון שכטר. הלימודים חיזקו אצלי את הפמיניזם הדתי והחלום שלי היה להגיע למקום הדתי שמחבר בין הלכה ובחירה ובין בנים לבנות. הייתי מחנכת ומורה בבית הספר גבעת גונן בירושלים, בית-ספר ציבורי שהצמיח אותי, הפגיש אותי עם קהילות שונות ולימד אותי להרחיב את בלוטת הקשב. זו הייתה עבורי התנסות משמעותית של תהליך למידה הדדי שעורר בי תחושת אמון גדולה. עם המטען הזה הגעתי לנהל את תיכון דרור שקרו בו דברים נפלאים ומכאן, עם תחושת אמון גדולה, אני ממשיכה לשחרית. כיף שתהיה לנו חטיבת ביניים שאפשר יהיה לחגוג אתה".