נאוה דקל

תערוכת "אל אנדלוס: בסוף מערב" במוזיאון האסלאם בירושלים, שאצרה עידית שרוני, מציגה את התרבות הייחודית שהתפתחה בספרד בימי הביניים, תחת השלטון המוסלמי והנוצרי.

"אל אנדלוס היה שמה המוסלמי של ספרד. רצינו להציג בתערוכה את השילוב בין התרבויות שנוצר באותה התקופה, תרבות היספנו-איסלאמית", אומר ד"ר אריה קפיטייקין, מרצה לאמנות איסלאמית באוניברסיטת תל-אביב והיועץ המדעי של התערוכה. בתערוכה ארבעה שערים – כתבי-קודש וקישוטים, מוזיקה, שירה ורומנטיקה, אדריכלות ודו קיום. כל הארבעה מציגים היבטים שונים של החיים המשותפים שהתקיימו בין מוסלמים, יהודים ונוצרים ואת התרבות הייחודית שהתפתחה כתוצאה מכך.

ארמון האלהמברה, גרנדה, מאות-14–15, ליטוגרפיה ע״י ליאון-אוגוסט אסלינו . קרדיט: המכון הלאומי לתולדות האמנות, פריז Bibliothèque de l'Institut national d'histoire de l'art, Jacques Doucet Collection, Paris

המוסלמים כבשו את ספרד מידי הנוצרים בשנת 711 אולם לאחר כ- 300 שנה הנוצרים כבשו אותה בהדרגה בחזרה. במאה ה-13 רק גרנדה נשארה מוסלמית, עד לנפילתה בידי הנוצרים בשנת 1492. "נסיכות גרנדה הייתה השריד האחרון של השלטון המוסלמי", מסביר קפיטייקין, "כך שהשלטון ברוב שטחה של ספרד היה נוצרי. באותה התקופה היו בה אוכלוסיות גדולות שנקראות 'מודחרים', כלומר 'הדיירים' או 'מי שהורשו להישאר'. היהודים גורשו מספרד ב-1492 וגם את המוסלמים השלטון הנוצרי עודד לעזוב, אבל אחרוני המוסלמים גורשו רק בשנת 1610.

השלטון הנוצרי רצה שהיהודים והמוסלמים יתרמו את חלקם למדע, לתרבות ולאמנות. כך נוצרה האמנות המודחרית שמחברת בין הסגנון האירופאי למוסלמי. למעשה גם האמנות היהודית של אותה התקופה היא 'מודחרית' – אנחנו רואים בבתי הכנסת שנבנו בספרד את השילוב בין הסגנון היהודי, האסלאמי והגותי-נוצרי".

זוג אריחי תקרה, קרמיקה עם זיגוג בוהק מתכתי, סיביליה, 1525–1550, סגנון מודח׳ארי, אוסף המוזיאון לאמנות האסלאם.

בתערוכה מוצגים בין היתר כתבי יד מאוירים של התנ"ך והקוראן; כלי שנהב המציגים את האופנה והמוזיקה האנדלוסית; אריחים צבעוניים שעיטרו את ארמון אלהמברה ומבנים נוספים; איורים של ארמון אלהמברה, המסגד בקורדובה ובתי הכנסת היהודיים בטולדו; כתבי יד של 'מזמורים לבתולה מריה' ו'ספר המשחקים הגדול' מהמאה ה- 13 המציגים דמויות של יהודים, נוצרים ומוסלמים.

"התרבות האנדלוסית הייתה מעודנת באופן מיוחד, עידון שנבע מההשפעה ההדדית בין התרבויות שיצרה אמנות אחרת", אומר קפיטייקין. "זו אמנות המעידה על החיים המשותפים בספרד באותה התקופה וגם על הקשיים שהיו חלק מהשיתוף הזה. כך לדוגמא באחד האיורים שבו צעיר יהודי וצעיר נוצרי המשחקים שש-בש בתוך גן אנדלוסי, אנחנו רואים את ההשפעות האמנותיות ההדדיות, אבל גם ברור מתוך הציור שהנוצרי מנצח. האמנות מציגה בפנינו את המורכבות שיש בחיים המשותפים, את הקשיים ואת המעלות שיש בשיתוף פעולה בין תרבויות".

תערוכת "אל אנדלוס: בסוף מערב" תוצג במוזיאון האסלאם

עד לחודש יוני 2020.