נאוה דקל

 

"נוירופידבק משפר את התפקוד של המוח ובדרך כלל משפיע באופן חיובי על הסימפטומים שאנחנו רוצים לשנות", אומרת ד"ר עינת רוגל, עובדת סוציאלית קלינית שהקימה ומנהלת את 'המרכז לנוירופידבק', בבוסטון, ארה"ב. "פרופ' ג'ו קמייה מאוניברסיטת שיקגו היה הראשון שגילה, בשנות הששים של המאה הקודמת, שאנשים יכולים לשלוט בתפקוד של המוח שלהם באופן מודע ולשנות את הפעילות שלו כדי לקבל פידבק חיובי. באותן השנים פרופ' בארי סטרמן מאוניברסיטת קליפורניה גילה שניתן לאמן את המוח ולהשפיע באופן חיובי על התפקוד של חולי אפילפסיה. לאחר מכן, ג'ואל לובמן, שהיה סטודנט שלו, התחיל לטפל באותה השיטה, כלומר בנוירופידבק, בילדים שסבלו מ ADHD.

מחקרים שנעשו לאחרונה הראו שטיפול בנוירופידבק מתקן הפרעות קשב,ADHD  וגם קשיי למידה. שלא כמו בטיפול תרופתי לא מדובר בטיפול בסימפטומים אלא בתיקון של התפקוד לטווח רחוק. אחד המחקרים הראה שגם אחרי שמונה שנים רוב הילדים שטופלו בנוירופידבק שמרו על התוצאות החיוביות של הטיפול, והאחרים חזרו למצב המשופר לאחר כמה טיפולים נוספים. מחקר נוסף שנעשה בבתי ספר בארה"ב הראה באופן מובהק שנוירופידבק משפר את התפקוד של ילדים עם הפרעות קשב. כיום אנחנו יודעים שזהו טיפול יעיל גם בטראומות, זעזועי מוח, דיכאון, חרדה, התנהגות כפייתית ואוטיזם".

אני מבינה שאם המטרה בביופידבק, שהוא טיפול מוכר יותר, היא לטפל בתגובות של הגוף, בנוירופידבק המטרה היא לטפל בתגובות של המוח.

ד"ר עינת רוגל

השאלה היא איך זה פועל?

"נוירופידבק מבוסס על תהליך של למידה עצמית שמטרתו להשיג שליטה רצונית על הפעילות החשמלית של המוח, פעילות שללא התערבות אנחנו מבצעים מבלי שנהיה מודעים לכך. המטרה היא להשפיע באופן חיובי על התפקוד הקוגניטיבי, הפיזי והרגשי של המטופל. אנחנו מחברים למטופל אלקטרודות שרושמות את הפעילות החשמלית של המוח. הן שולחות את המידע למחשב שאנחנו תכנתנו כך שהוא קובע אם הפעילות היא חיובית או שלילית; כלומר, האם המטופל מתקן את הדפוס שאנחנו רוצים לשפר או חוזר לדפוס הישן. האימון נעשה בעזרת משחק מחשב או סרט וידאו כשהמשמעות של פידבק חיובי היא הצלחה במהלך המשחק שמקרבת את המטופל למטרה, או שהסרט שהמטופל צופה בו נעשה ברור יותר. לדוגמא, משחק שבו פאזל ריק מתמלא בהדרגה בכל פעם שהתגובה של המטופל חיובית. המוח רוצה לקבל את הפידבק החיובי ולכן הוא לומד לשפר את התגובה. נוירופידבק מבוסס על תהליך של למידה ולכן, ממש כמו בספורט, נדרש תהליך של אימון ותרגול".

הרי אצל כל אחד מאתנו המוח פועל בצורה אחרת. איך אתם מחליטים באיזה חלק צריך לטפל?

"אנחנו במכון עושים מיפוי שמראה לנו בדיוק איך המוח של המטופל עובד ומאתר את האזור במוח שפעילותו מצריכה תיקון. באמצעות המיפוי אנחנו רואים את הפעילויות של כל האזורים במוח ומשווים לנתוני הנורמה, כמובן בהתאם לגורמים כמו מין וגיל. לפי המיפוי וגם לפי ההיסטוריה של המטופל אנחנו מחליטים על פרוטוקול שקובע באילו אזורים של המוח נטפל, כשהמטרה היא לחזק את הפעילויות החיוביות של המוח ולהחליש את הפעילויות שאינן רצויות".

המרכז שהקימה רוגל מתמחה בטיפול בילדים ובמבוגרים שעברו טראומות, לעיתים קשות. לדבריה, מעבר ליעילות של הטיפול בהפרעות קשב ובקשיי למידה, נוירופידבק הוכח כיעיל ביותר בטיפול בטראומה התפתחותית ויכול לשפר את התפקוד של ילדים הסובלים ממנה. "אלו הילדים שבתי הספר לא מצליחים להתמודד אתם, שנפלטים מהמערכת ואין להם תמיכה בבית. ילדים שעברו הזנחה, שלא הייתה להם דמות הורית משמעותית וכתוצאה מכך הם סובלים מבעיות התפתחותיות פיזיולוגיות, רגשיות, בריאותיות ותפקודיות שנשארות אתם לכל החיים. כשהם צעירים פעמים רבות הם סובלים מהפרעות קשב וריכוז, דיכאון, חרדה והפרעות אישיות, והתרופות שהם מקבלים לעיתים קרובות לא עוזרות. המערכת הלימבית במוח, האחראית בין היתר על תגובות מצוקה של 'לחימה או בריחה' ועל רגשות וזיכרונות, לא מתפקדת אצלם בצורה נכונה ולכן יש לילדים האלו בעיות בקבלת החלטות ובלמידה מניסיון העבר. הרבה פעמים הם מגיבים בפזיזות וללא מחשבה ומאמצים התנהגויות סיכוניות. המערכת הלימבית שלהם משתוללת והם לא מצליחים לסנן את גירויים. בארה"ב זו מגיפה מספר אחת שמוציאים עליה סכומי כסף עצומים; הרי הטראומה ההתפתחותית משפיעה לא רק על הילד אלא גם על המשפחה ועל כלל החברה.

במחקר שערכנו ב'מרכז הטראומה' בבוסטון בילדים בגילאי 6–13 שסבלו מטראומה התפתחותית, הורים וצוותים חינוכיים דיווחו שנוירופידבק שיפר משמעותית את ההתנהגות ואת תהליך קבלת ההחלטות שלהם והשפיע באופן משמעותי על תופעות כמו דיכאון וחרדה. הבעיה העיקרית הייתה שאנחנו רצינו לעבוד עם ילדים משכונות מצוקה, שאותם ההורים קשי היום לא הצליחו להביא למרכז פעמיים בשבוע. לכן אני טוענת שצריך להביא את הטיפול בנוירופידבק לתוך בתי הספר. זה יאפשר להגיע לאותם הילדים שלגביהם הצוות החינוכי הרים ידיים ולא יודע איך לסייע להם. אלו הילדים שאני רוצה לעזור להם".

הבנתי מדברייך שהבעיה העיקרית היא שלמרות ההצלחות, נוירופידבק הוא תחום שעדיין לא מאושר ואין עליו פיקוח ממשלתי.

"נכון. כרגע בארה"ב יש תהליכים מתקדמים לקראת רגולציה; בישראל יש ועדה של מומחים בנושא שהגישה את המלצותיה למשרד הבריאות. חשוב לי לציין כי לצד היתרונות הגדולים שיש לטיפול בנוירופידבק, במיוחד מכיוון שזה עדיין תחום שאין עליו פיקוח של גוף ציבורי יש לבדוק שהמטפלים שפונים אליהם הם בעלי הכשרה מתאימה. זו כמובן אחריות גדולה להשפיע על התפקוד של המוח וכמו בכל טיפול עלולות להיות תופעות לואי כמו הפרעות שינה, מצבי רוח ירודים וכאבי ראש. שכשרופא נותן תרופה הוא צריך להתאים לחולה את המינון הנכון; כך גם בנוירופידבק זו אחריותו של המטפל לעקוב אחר התופעות ולשנות את  הטיפול בהתאם. כאשר זה נעשה, תופעות הלואי הן זמניות וחלשות".