נאוה דקל

קלפי, 2019 – נורית יעקבס-ינון, יאיר מדינה, נחמה גולדמן, מילי כ"ץ ודינת ציזנר כ"ץ. (קרדיט דימוי: יאיר מדינה)

התערוכה "הסופרז'יסטיות העבריות: 100 שנים", המוצגת בימים אלו במרכז למורשת בגין במסגרת "הביאנלה לאמנות יהודית בירושלים" חושפת בפנינו את אחד מהפרקים הנעלמים והמשמעותיים בהיסטוריה של היישוב היהודי בארץ-ישראל. התערוכה, שאצרו נורית יעקבס ינון ואמילי בילסקי, משלבת מקורות היסטוריים ועבודות אמנות המביאים את סיפורן של מנהיגות 'התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ-ישראל', שהוקמה בשנת 1919. חברות האגודה, ביניהן רופאות, מורות ופעילות ציבור, נאבקו למען מימוש זכותן של נשים לבחור ולהיבחר לאסיפת הנבחרים של היישוב היהודי בארץ. הן ארגנו אספות מחאה, פרסמו מאמרים ועצומות, ניהלו מאבקים משפטיים ושיתפו ארגונים ואישים יהודיים בעולם, והצליחו להתגבר על ההתנגדויות והמכשולים שעמדו בפניהן. החלטה המעניקה זכות בחירה ושוויון זכויות  מלא לנשים התקבלה בינואר 1926, באסיפת הנבחרים השנייה שהכריזה "…על שוויון הזכויות של נשים בכל  ענפי החיים האזרחיים, המדיניים והכלכליים של היישוב העברי, ודרשה "…מאת שלטונות המנדט את הבטחתו של שוויון זה בחוקי הארץ".[1]

פרופ' מרגלית שילה, פרופסור אמריטוס במחלקה ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת בר-אילן, הייתה היועצת האקדמית לתערוכה ביחד עם ד"ר נעמה טיטלבאום קריא. ספרה של שילה, המאבק על הקול, נשות היישוב וזכות הבחירה 1917- 1926, (הוצאת יד בן-צבי ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2013), הוא מחקר מקיף על תולדות תנועת הנשים בארץ ומאבקן של הפעילות להשגת זכות הבחירה. שילה מתארת את מאבקן של הנשים מול התנגדות של החרדים וחלק מאנשי תנועת 'המזרחי' שהלכו בעקבות פסק הדין של מנהיג הציונות הדתית, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר שלל השתתפות  של נשים בבחירות.

לאור מרכזיותו של הנושא, שהייתה לו כמובן השפעה על מעמד הנשים בארץ ועל מימוש זכות הבחירה שלהן הן במוסדות היישוב והן עם הקמת מדינת ישראל, השאלה הראשונה המתבקשת היא מדוע הפרק הזה בהיסטוריה של היישוב היהודי בארץ אינו ידוע? תשובתה של שילה נחרצת: "לא יודעים כלום על נשים בארץ חוץ מזה שהיו כאן כמה פועלות. חשוב שידעו שהעובדה שהייתה זכות בחירה לנשים עם קום המדינה לא נפלה מהשמיים וגם לא הגיעה בזכות תנועת הפועלים, אלא משום שהחברה כאן רצתה להיות חברה מודרנית, והסמל של חברה מודרנית הוא השתתפות שוויונית של נשים. חשוב להכיר את הוויכוח המהותי הזה שקבע את אופייה של החברה בישראל. למרות ששאלת הנשים היא שאלה חברתית חשובה אין בארץ מודעות להישג הכביר של הנשים. ההיסטוריוגרפיה שכולנו מכירים מעוותת – היא מתמקדת בביטחון ובפוליטיקה ומספרת שהרוב בחברה היו פועלים. אני סבורה שיש מקום לכתוב את ההיסטוריה באופן אחר, כזה שיתמקד בחיים החברתיים, בעשייה של נשים בתחומים כמו חינוך ובריאות. אני רואה חשיבות לסיפור הזה של המאבק על זכות הבחירה לנשים גם משום שכיום ההלכה, במקום ללכת קדימה הולכת אחורה. דווקא כאישה שומרת מצוות כואב לי לראות את מה שקורה כאן ליהדות".

מתוך דברייך עולה שלסופרז'יסטיות הייתה תרומה מרכזית בהתהוותה של החברה החדשה בארץ-ישראל.

"נכון. בעצם הנשים היו כלב השמירה של 'היישוב החדש', והן דאגו שהוא לא ייכנע לחרדים. חשוב בהקשר הזה להבין את הפן הדמוגרפי כשאנחנו מדברות על שנת 1919. היישוב היהודי בארץ התחלק בערך לחצי חרדים וחצי 'יישוב חדש'. לפני מלחמת העולם הראשונה רוב היישוב היהודי בארץ היה חרדי והשתייך ל'יישוב הישן'. החרדים היו בטוחים שהם עוד מעט יהיו כאן הרוב ורצו לקבוע את הצביון של היישוב; הם לא הפנימו שרוב הציונים שעולים לארץ אינם שומרי מצוות. יחד עם זאת הציונים, אנשי 'היישוב החדש' טענו, בצדק, שאי אפשר ליצור אסיפת נבחרים שחבריה הם רק מחצית היישוב ולכן הם חשבו להיכנע לחרדים. אלא שהמשמעות הייתה להתעלם מהחצי האחר של היישוב – הנשים. הסופרז'יסטיות העבריות יצאו ונאבקו על מה שהיה חשוב בעיניהן – שותפות מלאה של הנשים בתחיה הלאומית".

מי היו הנשים שהשתתפו במאבק הזה?

"חשוב להדגיש שהן כולן היו משכילות. המנהיגות היו ד"ר רוזה וולט-שטראוס, רופאת עיניים שעלתה לארץ בשנת 1919 והייתה הנשיאה של 'אגודת הנשים' ושרה עזריהו, שהייתה מורה והפעילה המרכזית בהתאחדות. בין החברות בתנועת הנשים היו מספר מורות וגננות שהיו דמויות מרכזיות במאבק הסופרז'יסטי. אני אזכיר כאן עוד שתי מחנכות שהיו פעילות ירושלמיות מרכזיות – שרה גליקליך-סלושץ שהייתה מחנכת ומנהלת בבתי ספר בירושלים והגננת חסיה פיינסוד-סוקניק. יש כאן עוד היבט משמעותי שלא מרבים להתייחס אליו – המורים והמורות היו אלו שבנו את החברה ואת התרבות החדשים בארץ-ישראל".

מה יהיה נושא המחקר הבא שלך?

"הספר הבא, שאני מקווה שיצא לאור בקרוב, יקרא נשים בונות אומה. אני מאמינה בהעצמה של נשים. בעיני להרחבת הידע והמודעות ביחס לתרומה העצומה שהייתה לנשים בארץ יש חלק חשוב בהעצמה הזו".

 

אירוע נעילת התערוכה יתקיים ב24 לנובמבר במרכז מורשת בגין. הכניסה ללא תשלום.

 

אנדי ארנוביץ, אבותינו ואימותינו, 2019. (קרדיט דימוי: יאיר מדינה)

 

 

 

 

[1] מצוטט אצל שרה עזריהו, התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בא"י, הוצאת הקרן לעזרת האשה, חיפה, 1977, עמ' 38.