מיכל ממיט וורקה – "נזורי".

מיכל ממיט וורקה מציירת מתוך התבוננות – תערוכת "נזורי" בבית האמנים בירושלים

נאוה דקל

מיכל ממיט וורקה, "דיוקן עצמי עם משה". אוסף ישראל מקוב. צילום: אברהם חי

"אני מציירת מתוך התבוננות על מה שאני רואה ביום יום", אומרת מיכל ממיט וורקה, זוכת הפרס  לאמנות חזותית ע"ש מירון סימה לשנת 2019, שתערוכתה "נזורי", (בסווהילי – "יפה"), מוצגת בבית האמנים בירושלים.

מיכל ממיט וורקה, "אחרי ביה"ס". צילום: אברהם חי.

מיכל ממיט וורקה עלתה מאתיופיה לישראל בגיל שנתיים עם אחיה ואמה, במסגרת מבצע משה. היא למדה אמנות במכללת שנקר. בין נימוקי חבר השופטות לזכייתה בפרס נאמר כי "וורקה מייצגת דור חדש של אמנים ממוצא אתיופי, העוסקים לא רק במסורת העדה ובשגרת הקיום של חבריה בישראל, אלא נותנים נראות לסוגיות חברתיות הקשורות במאבק על התקבלותם, זהותם ושייכותם של בני העדה האתיופית כחלק אינטגרלי מהחברה הישראלית".

מיכל ממיט וורקה, "יין ברקן מאחורי שחורים". צילום: אברהם חי

ציוריה הפיגורטיביים של וורקה מציגים בצבעים צבעוניים את המציאות היום יומית במיוחד בעיר תל-אביב שבה היא מתגוררת. ברבים מהם יש לבוש מסורתי וחפצים המסמלים את העדה האתיופית. "אני מתארת אנשים בעיקר מהעדה שלי; אנשים שאני רואה ברחוב או במקום העבודה", אומרת וורקה, "בעצם אני מציירת את מה שקורה במציאות, כמו למשל בציור 'יין ברקן מאחורי שחורים', שמציג דיוקן עצמי עם בקבוק יין ברקן המתייחס לאירוע שבו מנעו ביקב הזה מעובדים יוצאי אתיופיה לעבוד בייצור יין".

את מתמקדת בסוגיות חברתיות שאת ביקורתית כלפיהן?

"אני מתבוננת באנשים ומציגה אותם ויש לכך כמובן גם זווית ביקורתית. בדרך הזו אני מעלה שאלות ותהיות ומרחיבה את הדיון המסורתי על ציור מתוך התבוננות. אני מרגישה מחויבות להתייחס למה שקורה, וחשוב לי לתת לאנשים האלה את המקום שלא נותנים להם בדרך כלל. יחד עם זאת אני לא תמיד ביקורתית, לפעמים אני גם מציירת נופים ".

 

תערוכתה של מיכל ממיט וורקה, שאצרה שלומית ברויר,

תוצג בבית האמנים עד ה-11 במאי 2019.

 

 

2019-03-31T10:51:10+00:0031/03/2019|

About the Author:

ד"ר נאוה דקל מלמדת ב'מכון כרם'.

השאירו תגובה