נאוה דקל
"ההיבט המשמעותי ביותר בחינוך וולדורף הוא המורים – היחס ביניהם לבין התלמידים, ההבנה של המורים לגבי האופן שבו תהליכי למידה פוגשים את התלמידים", עונה גיא פז לשאלתי מה מייחד את החינוך האנתרופוסופי. פז, נשוי ואב לחמישה ילדים, מורה להיסטוריה, ממקימי תיכון אדם שנוסד בירושלים בשנת 2008 כתיכון אנתרופוסופי. השנה הוא גם עומד בראש אשכול וולדורף החדש בתכנית להכשרת אקדמאים להוראה בבתי ספר תיכוניים במכון כרם לחינוך הומניסטי-יהודי. לאחר שסיים תואר ראשון ושני בהיסטוריה ולימודי דתות הוא למד אנתרופוסופיה בדורנאך שבשווייץ, שם נמצא המרכז האנתרופוסופי שהקים רודולף שטיינר, אבי התנועה.
איך הגעת לחינוך וולדורף?
"המפגש שלי עם האנתרופוסופיה התחיל אצלי כעניין אישי בגיל עשרים ואחת. כעבור שנתיים התנדבתי בכפר רפאל, קהילה שיקומית לאנשים עם מוגבלויות, וההבנה שהאנתרופוסופיה יכולה לגעת בחינוך קסמה לי. התחלתי להיות מודע לדברים משמעותיים בחינוך שקשורים גם לחוויית התיכון שלי".
בעצם מה מייחד את החינוך האנתרופוסופי?
"ההסתכלות על האדם. ההבנה שהאדם הוא ישות רוחנית מתפתחת היא מאד קונקרטית והיא נובעת מהתבוננות במי אנחנו ומה קורה אתנו. גם השיח החינוכי מאד קונקרטי – יש לנו אפשרות להבין איך מה שאנחנו עושים מבחינה חינוכית פוגש את הילד ואת מה שהוא צריך. זה תהליך שדורש מהמורה קודם כל לעבוד על עצמו, על ההתפתחות שלו, כי העבודה הפנימית הזאת מאפשרת לו לפגוש טוב יותר את הילד. זה מתבטא בכל הרבדים של העבודה החינוכית – התכנים המותאמים לגילאים השונים, מבנה הכיתה, כל פרט בצורת העבודה ובהתנהלות האדמיניסטרטיבית של בית-הספר".
אתה יכול לתת לי דוגמא?
"יש למשל דגש על כך שאופן הלמידה מאד משתנה עם הגיל. בגיל הרך הלמידה נעשית בעיקר דרך חיקוי ולכן חשוב שנציג תכנים שראויים לחיקוי. בגיל של בית-הספר היסודי החיקוי הוא כבר לא הדבר העיקרי אלא העובדה שהילד לומד שאם יש מישהו שנותן בו אמון ומציג לו את הדברים בצורה אמנותית ויפה אז זה ראוי. בגילאי התיכון האינטלקט מתחיל להתעורר והמשימה היא להפנות את התלמידים לדברים שיכולים לעורר בהם התלהבות. זה בא לידי ביטוי בכל מקצוע; באמנות למשל מתמקדים באידאל היופי, בהיסטוריה בייחודי שבכל תרבות ובמדעים מדברים על סודות הטבע. הכל נעשה מתוך תחושה של התלהבות וגילוי האמת. המורה צריך להראות שמנקודת המבט שלו הוא מבין משהו על העולם.
יחד עם זאת בתי-הספר התיכוניים של וולדורף מאד שונים זה מזה, והם גם יותר מותאמים לרוח הזמן ולמקום מבתי-הספר היסודיים. בדרך כלל בתיכון יש פחות אפשרויות בחירה מהמקובל בתיכונים האחרים. הרעיון הוא שהתלמידים יתנסו בכל התחומים בצורה חווייתית ומעניינת. לדוגמא, הלמידה בתקופות – בשיעור הראשי בתיכון לומדים במשך שלושה שבועות בשעתיים הראשונות של היום את אותו הנושא. השיטה הזו יוצרת חוויה של התלמידים סביב הנושא ומידי פעם גם יש פרויקטים שכל הכיתה משתתפת בהם, כמו הצגה, טיול או עבודה מחוץ לבית הספר. יש דגש גם על מגוון של אמנויות ומלאכות ועל האסתטיקה של בית-הספר".
ציינת קודם שהדבר המשמעותי ביותר בחינוך וולדורף הוא המורים. אתה יכול להרחיב על מקומם של המורים בבתי-הספר האנתרופוסופיים?
"המורים צריכים להיות מומחים בתחום הידע שלהם באופן שפותח לתלמידים חלון להבנת העולם. הם צריכים להבין לעומק את היותו של האדם ישות מתפתחת. הקשר בין המורים למתבגרים מאד משמעותי – צריכה להיות להם היכולת לבנות שיח עם מתבגרים, להבין ולאהוב את מה שקורה בגיל הזה. דגש מיוחד יש על עבודת הצוות, על ההבנה מה התרומה הייחודית של כל אחד מהצוות ואיך הכל משתלב ביחד".
מה דעתך על האמירה שחינוך וולדורף הוא בסופו של דבר חינוך נוקשה?
"חינוך וולדורף יכול להפוך לנוקשה אבל זה הצד 'הנפול' שלו. הצד הגבוה הוא הגישה שאני, המבוגר, חי את השאלה איך להגיע לעבודת עומק עם התלמידים ויודע איך לעזור להם. אם עושים את העבודה נכון אפשר להגיע עם התלמידים למקומות שהם לא חשבו יוכלו להגיע אליהם. בחברה שלנו כיום איבדנו את האמונה שיש אמת, ושאנחנו וגם התלמידים יכולים להגיע אליה. הגישה שלנו בחינוך וולדורף היא שאנחנו לא מכווני תוכן אלא מכווני התפתחות. המטרה שלנו היא לא הצטיינות אקדמית או אמנותית אלא לעזור לתלמידים להבין דרך התוכן את מה שרלבנטי לחיים שלהם".
איך זה בא לידי ביטוי בהכשרה של הסטודנטים?
"ההכשרה שאנחנו מציעים במכון כרם היא יחסית די מצומצמת ואינטנסיבית. אנחנו מלמדים את יסודות החשיבה האנתרופוסופית, התפתחות והתבגרות הילד ואמנות, כשבשנה א' הכוונה היא ל'אוריתמיה' – אמנות תנועה החוקרת את האופן שבו הנפש חיה בגוף ובמרחב. כמו כן יש סדנא דידקטית והתנסות מעשית בתיכון וולדורף. הדבר החשוב ביותר בהכשרה להוראה הוא שהסטודנטים ילמדו לפגוש את עצמם, לשאול שאלות ולחשוב בצורה התפתחותית, חיה ותנועתית".